פרשת חוקת - הציות לה' מעל הכל

lawפרשת חוקת פותחת במצות "פרה אדומה", מצוה זו משמשת דגם וסמל לסוג מסוים של מצוות הנקראות "חוק". ודבר זה חוזר מספר פעמים במהלך פרשייה זו: "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל" (במדבר י"ט, ב'), "וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם לְחֻקַּת עוֹלָם" (במדבר י"ט, י'), "וְהָיְתָה לָהֶם לְחֻקַּת עוֹלָם ..." (במדבר כ', כ"א).

 

 

רש"י על הפרשה מבאר מושג זה: "זאת חקת התורה - לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה, לפיכך כתב בה חקה, גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה" וכידוע ומפורסם שדברי רש"י מקורם בחז"ל, מקור דבריו ממדרש רבה "רבי יהושע דסכנין (1) בשם רבי לוי אמר ארבעה דברים יצר הרע משיב עליהן דכתיב בהן חקה; אשת אח, וכלאים, ושעיר המשתלח, ופרה אדומה. ... פרה מנין דתנן כל העוסקין בפרה מתחלה ועד סוף מטמאין בגדים והיא גופה מטהרת בגדים וכתיב בה חקה זאת חקת התורה" (במדבר רבה י"ט, ה'). מבאר ה"רבינו בחיי" על פרשתנו "באר לנו המדרש הזה החדוש הגדול הנמצא בארבע מצות אלו שנקראו חקות אשר לב כל חכם קטן מהכיל דעות נשגבות שבהן, ויצר הרע מתפתה אחריה, וכל שכן במצות פרה שיש לתמוה עליה שהיא בעצמותה וגופה כוללת דבר והפכו, טומאה וטהרה, שהיא מטמאה כל העוסקין בה והיא מטהרת הטמאים באפרה, ואפילו אבי אבות הטומאה כגון חרב וכל שאר מיני מתכות שנגעו במת הרי הן טהורין מטומאתן בהזאת שלישי ושביעי, והאיך אפשר להמציא טהרה מתוך טומאה ומי יוכל להוציא טהור מטמא, ולכך הביא פסוק מי יתן טהור מטמא."

ובאמת שהיה מן הראוי לדון בסוגיא האם יש טעמים למצוות, ולעיין במח' הראשונים בסוגיא זו. אך לפני שעוסקים בסוגית טעמי המצוות יש לברר את המושג מצווה שהוא ציות לדבר ה'.

במדרש מובא: "שאל עובד כוכבים אחד את רבן יוחנן בן זכאי אילין עובדייא דאתון עבדין נראין כמין כשפים אתם מביאים פרה ושורפין אותה וכותשין אותה ונוטלין את אפרה ואחד מכם מטמא למת מזין עליו ב' וג' טיפין ואתם אומרים לו טהרת ? אמר לו לא נכנסה בך רוח תזזית מימיך אמר לו לאו, ראית אדם שנכנסה בו רוח תזזית אמר לו הן א"ל ומה אתם עושין לו אמר לו מביאין עיקרין ומעשנין תחתיו ומרביצים עליה מים והיא בורחת. א"ל ישמעו אזניך מה שאתה מוצא מפיך כך הרוח הזו רוח טומאה ... מזין עליו מי נדה והוא בורח. לאחר שיצא אמרו לו תלמידיו רבינו לזה דחית בקנה לנו מה אתה אומר אמר להם חייכם לא המת מטמא ולא המים מטהרין אלא אמר הקב"ה חקה חקקתי גזירה גזרתי אי אתה רשאי לעבור על גזרתי." (במדבר רבה י"ט, ח'). ויש לתמוה מאוד על תשובתו של ריב"ז לתלמידיו, וכי המת לא מטמא ?! הרי הוא אבי אבות הטומאה !! וכי המים לא מטהרים ?! הרי "מַעְיָן וּבוֹר מִקְוֵה מַיִם יִהְיֶה טָהוֹר" !! אלא יש לומר שכל כוונתו של ריב"ז היא לומר לתלמידיו בין אם אגלה את טעמה של המצוה ובין אם לאו, לא משום כך אנו מקיימים מצוות ! אלא אנו מקיימים מצוות משום שה' ציוה !

ניתן להמחיש עד כמה יסוד חינוכי זה של ריב"ז הוא נכון וחשוב מתוך עיון בנפילתו של שלמה המלך ע"ה. ניזכר במצות המלך: "רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס וַה' אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד: וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד" (דברים י"ז, ט"ז-י"ז). נשים לב שלשניים מתוך שלושת האיסורים הנ"ל ישנו נימוק; ריבוי סוסים יגרום לקשר עם מצרים וריבוי נשים יסיר את לב המלך מעם ה'.

נחזור למלך שלמה, כידוע שלמה המלך הגיע לשיאים בכל תחום; עושר, שליטה בא"י "וּשְׁלֹמֹה הָיָה מוֹשֵׁל בְּכָל הַמַּמְלָכוֹת מִן הַנָּהָר אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וְעַד גְּבוּל מִצְרָיִם מַגִּשִׁים מִנְחָה וְעֹבְדִים אֶת שְׁלֹמֹה כָּל יְמֵי חַיָּיו" (מלכים א' ה', א'), הוא זוכה לבנות את בית המקדש "וַיְהִי בִשְׁמוֹנִים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית בְּחֹדֶשׁ זִו הוּא הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לִמְלֹךְ שְׁלֹמֹה עַל יִשְׂרָאֵל וַיִּבֶן הַבַּיִת לַה'" (מלכים א' ו', א').

אך הכתוב מספר שיותר מכל רצה שלמה, חכמה לעבוד את קונו: "וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה: וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי ה' כִּי שָׁאַל שְׁלֹמֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה: וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים אֵלָיו יַעַן אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא שָׁאַלְתָּ לְּךָ יָמִים רַבִּים וְלֹא שָׁאַלְתָּ לְּךָ עֹשֶׁר וְלֹא שָׁאַלְתָּ נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ וְשָׁאַלְתָּ לְּךָ הָבִין לִשְׁמֹעַ מִשְׁפָּט:הִנֵּה עָשִׂיתִי כִּדְבָרֶיךָ הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ לֵב חָכָם וְנָבוֹן אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא הָיָה לְפָנֶיךָ וְאַחֲרֶיךָ לֹא יָקוּם כָּמוֹךָ" (מלכים א' ג', ט'-י"ב).  

עתה נראה מה היו תוצאותיה השליליות(2) של חכמה זו: "וַיִּגְדַּל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מִכֹּל מַלְכֵי הָאָרֶץ לְעֹשֶׁר וּלְחָכְמָה: וְכָל הָאָרֶץ מְבַקְשִׁים אֶת פְּנֵי שְׁלֹמֹה לִשְׁמֹעַ אֶת חָכְמָתוֹ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים בְּלִבּוֹ: וְהֵמָּה מְבִאִים אִישׁ מִנְחָתוֹ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂלָמוֹת וְנֵשֶׁק וּבְשָׂמִים סוּסִים וּפְרָדִים דְּבַר שָׁנָה בְּשָׁנָה: וַיֶּאֱסֹף שְׁלֹמֹה רֶכֶב וּפָרָשִׁים וַיְהִי לוֹ אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת רֶכֶב וּשְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף פָּרָשִׁים וַיַּנְחֵם בְּעָרֵי הָרֶכֶב וְעִם הַמֶּלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם: וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת הַכֶּסֶף בִּירוּשָׁלִַם כָּאֲבָנִים וְאֵת הָאֲרָזִים נָתַן כַּשִּׁקְמִים אֲשֶׁר בַּשְּׁפֵלָה לָרֹב: וּמוֹצָא הַסּוּסִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה מִמִּצְרָיִם וּמִקְוֵה סֹחֲרֵי הַמֶּלֶךְ יִקְחוּ מִקְוֵה בִּמְחִיר" (מלכים א' י', כ"ג-כ"ח) ובהמשך מסופר: "וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אָהַב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת רַבּוֹת וְאֶת בַּת פַּרְעֹה מוֹאֲבִיּוֹת עַמֳּנִיּוֹת אֲדֹמִיֹּת צֵדְנִיֹּת חִתִּיֹּת:מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אָמַר ה' אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא תָבֹאוּ בָהֶם וְהֵם לֹא יָבֹאוּ בָכֶם אָכֵן יַטּוּ אֶת לְבַבְכֶם אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם בָּהֶם דָּבַק שְׁלֹמֹה לְאַהֲבָה: וַיְהִי לוֹ נָשִׁים שָׂרוֹת שְׁבַע מֵאוֹת וּפִלַגְשִׁים שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיַטּוּ נָשָׁיו אֶת לִבּוֹ: וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה נָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְלֹא הָיָה לְבָבוֹ שָׁלֵם עִם ה' אֱלֹהָיו כִּלְבַב דָּוִיד אָבִיו: וַיֵּלֶךְ שְׁלֹמֹה אַחֲרֵי עַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִדֹנִים וְאַחֲרֵי מִלְכֹּם שִׁקֻּץ עַמֹּנִים:וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה הָרַע בְּעֵינֵי ה' וְלֹא מִלֵּא אַחֲרֵי ה' כְּדָוִד אָבִיו: (מלכים א' יא, א'-ו').

הרי לנו דוגמא חיה למלך שהגיע לשיא החכמה (ע"פ הכתוב לעיל) ולשיא השילטון שנפל דוקא במצוות השייכות רק במלך ! שלא ירבה לו סוסים, כסף ונשים. המעניין הוא שאין זה מדרכה של התורה לציין טעם למצווה וכאן הטעם נאמר ולא רק שלא הועיל הדבר למנוע משלמה לחטוא ישנה תחושה שדוקא משום כך חטא ! ואכן הדברים מפורשים בחז"ל: "אמר רבי יצחק: מפני מה לא נתגלו טעמי תורה - שהרי שתי מקראות נתגלו טעמן נכשל בהן גדול העולם. כתיב לא ירבה לו נשים, אמר שלמה: אני ארבה ולא אסור, וכתיב ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו. וכתיב לא ירבה לו סוסים, ואמר שלמה: אני ארבה ולא אשיב וכתיב ותצא מרכבה ממצרים בשש וגו'" (סנהדרין כ"א:).

חז"ל מלמדים אותנו שישנה סכנה בהעמדת השכל, את היכולת שלי להבין, לפני קבלת עול שמים. כלומר, הלקח מנפילת שלמה הוא, שהציות קודם להבנה ! קודם כל מקבלים תורה ואח"כ מבקשים מה' חכמה להבין את מצוותיו, שאל"כ נגיע לטעות האיומה שהביאה את שלמה לע"ז.

נחזור לענין פרה אדומה, שמציינת לפי ריב"ז את החובה לקיים מצוות משום שכך גזר הקב"ה, ונראה שדוקא מצוה זו נבחרה מתוך שלל המצוות משום הקושי להבינה. ומעניין הדבר שכאשר חז"ל מראים את הקושי בהבנת מצוה זו שוב אנו פוגשים את שלמה המלך: "אמר שלמה על כל אלה עמדתי ופרשה של פרה אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי (קהלת ז) אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני" (במדבר רבה י"ט, ג') ומציין  הר' בחיי בפרשתנו "והי"א רחוק"ה בגימטריא פר"ה אדומ"ה". כלומר, לא לחינם גילה הקב"ה כל טעמי התורה לשלמה שביקש חכמה, אך הסתיר את טעמה של מצות פרה אדומה. כביכול להקדים תרופה למכה, לאמור ההבנה היא לאחר חובת הקיום  ולא תנאי לקיום.

נסיים ברש"י שכזכור פתח ב"זאת חקת התורה" - ... כתב בה חקה, גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה", אך בסוף הפרשה מביא רש"י פירוש מחודש לגמרי על כל הפרשה מאת ר' משה הדרשן, ששם מבאר אחת לאחת מה הטעם בכל דבר וענין בפרשת פרה אדומה. והשאלה עולה מאליה האם חוק ללא טעם לפנינו או שמא מצווה מבוארת !? נראה ליישב את הדברים ע"פ היסוד שלמדנו; אכן יש מקום רב להבין את התורה ומצוותיה ואף לחקור את טעמי המצוות, אבל קודם לכל זה יש לקבל על עצמנו את חובת הציות לדבר ה' ! אח"כ יש מקום וענין גם להבין את מצוותיו.

דרך זו של קבלת עול מצוות ללא תנאי היא מאבני היסוד של אמונתנו ורק הדבקים בדבר ה' יזכו לישועתו.


(1). לתשומת לבכם ! הכפר סכנין במקורו הוא ישוב יהודי !!

(2). פשוט וברור שרוב מעשיו וימיו של שלמה המלך ע"ה היו ישרים וטובים, ואין ספק שחכמתו הביאה לתוצאות חיוביות רבות ודי לנו בספרי החכמה שנותרו לנו מצדיק זה. גם אין כוונתנו לזלזל בשלמה "מגובה עינינו", אלא כל מטרתנו זה ללמוד מתוך פשוטי המקראות מגובה עיניהם של חז"ל שלחכמת שלמה היו גם תוצאות שליליות כפי שאכתוב במאמר.