פרשת חוקת - פרה אדומה

מאת: הרב נחום ברנסון

קטגוריה: מ. פרשת חוקת

הפרשה שהאירוע הראשון שלה החל מהחודש הראשון של שנת הארבעים[1] פותחת בפרשיה העוסקת בהכנת אפר פרה אדומה לטיהור מתים. ויש להבין מדוע פרשיה זו שמקומה הטבעי בספר ויקרא מושמת בין פרשת קרח לאירוע שנת הארבעים?!

 
תחילת פרשתנו נקראת כל שנה בשתי שבתות: במקומה לאחר פרשת קרח ופעם נוספת במסגרת ארבע פרשיות בשבת שלפני פרשת החודש.

ספר החינוך, בעוסקו במצוות פרה אדומה מוסיף:

ומפני שענין זה של פרה אדומה הוא דבר גדול באומתנו שהיתה מטהרת מידי טומאה חמורה, וזולתה אי אפשר לטמא מת לעשות פסח שהיא מצוה גדולה מאד, נהגו כל ישראל לקרות פרשה זו בכל שנה ושנה בשבת קודם לפרשת החדש, ולעולם אין מפסיקין בין פרשת פרה לפרשת החדש, והשבת הקבוע לפרשת החדש לעולם הוא שבת קודם ניסן (מצוה שצז).

האם זה מקרי ש'לעולם אין מפסיקין' ביניהם?
נראה שיש כאן כוונה גם להקדים וגם לסמוך את פרשת פרה אדומה לראש חודש ופרשת החודש.

מרתק, לטעמי, שאף בפרשה האירוע המתועד  מיתת מרים מצויין שהיה בחודש הראשון. כידוע מחז"ל המושג חודש משתמשים בו לציין מה שאנו קוראים לו 'ראש חודש' (למשל: "החודש הזה לכם ראש חודשים..." "מחר חודש" ועוד) כך ששוב אנו פוגשים בסמיכות פרה ל'חודש' בהקדמת 'פרה'. כמו כן השמטת ציון השנה או תאריך בחודש (אם בכל אופן הכוונה היא ליום במשך חודש ניסן שאיננו יומו הראשון), מובילים אותנו להתמקד בסמיכות בהתנתקות ממישור השנה  ושם את הסמיכות למעגל השנה שחוזר כל שנה ושנה.

בפשטות ארבע פרשיות הינן תקנה מדרבנן וראוי להבין מה ראו חז"ל לקרוא פרשיות אלה בציבור בכלל. באופן מפתיע אנו מוצאים כי:
"י"א שפרשת זכור ופ' פרה אדומה חייבים לקרותם מדאורייתא..." (שו"ע או"ח תרפה,ז וכפי שמובא בתוס' רא"ש ורשב"א כדבר פשוט). זה בהחלט מחריף את השאלה: מה החשיבות הגדולה של פרשת פרה שתהיה מצווה מן התורה לקראה בציבור?
אף אם הקריאה וזמנה היא מדרבנן, יש לנו הפתעה נוספת: השו"ע מציין שהיא מעשרה מצוות זכירה מהתורה:
"ולקרות שנים מקרא ואחד תרגום בשעת קריאת התורה שרי: וכל זה אינו ענין לפרשת זכור ופרשת פרה שהם בעשרה מדאורייתא שצריך לכוין ולשומעם מפי הקורא  והנכון שבכל הפרשיות ראוי למדקדק ..."(או"ח סי' קמו). רואים א"כ שגם אם אין מצווה לקראם מהתורה יש בהזכרתם מצווה מהתורה.

כנראה שכוונת השו"ע היא למה שמופיע בחלק מהסידורים בסוף התפילה כ 'עשרה מצוות שמצווה להזכירםמדאוריתא כל יום'. ואפשר שהמצווה מדאוריתא די לה זכירה במחשבה (כפי שנחלקו ראשונים ביחס לזכירת מעשה עמלק) - אז מה כל כך חשוב ביחס לפרה אדומה שהיא הופכת למצווה שחשוב להזכירה ולהרהר דוקא בה כל יום?
כמו כן באופן מפתיע מתברר למי שעובר על רשימת העשרה זכרונות המופיעה בסידורים, היא איננה מופיעה! נשתדל תוך כדי הדברים לפטור תעלומה זו.

הנימוק לקריאת פרשת פרה אדומה בשבת שלפני השבת שקורים בו פרשת החודש הוא:
"פרה אדומה - להזהיר את ישראל לטהר, שיעשו פסחיהן בטהרה" (רש"י מגילה כט.)
אמנם גם ברגלים אחרים מביאים קרבן ראיה וקרבן חגיגה אולם קרבן פסח זה ללא ספק משהו אחר. רק בקרבן פסח יש ציווי להשתתף, ומי שלא, מתחייב בכרת כמו במי שמבטל ברית מילה. עניינו של קרבן פסח הוא כריתת ברית שנתית במסגרת משפחתית עם הקב"ה ו'כל ישראל יכולים לצאת חובה בפסח אחד'. זה קריטי להיות טהור ע"מ להשתתף בכריתת הברית עם ה' בכלל העם.

מובא בחז"ל שהיום השמיני יום סיום חינוך הכהנים והמשכן[2], יום בו ירדה אש מהשמים, הוא למעשה יום הקמת המשכן שיפורק רק לעת מסע (רש"י פרשת שמיני). הגמרא בגיטין דף ס: מעלה ששמונה פרשיות נאמרו ביום הקמת המשכן הכוללות בין השאר את פרשת פרה אדומה. בסוף ספר שמות אנו מוצאים שמשה איננו מסוגל להיכנס לתוך המשכן עקב השראת השכינה ובפשטות כניסת משה היא בתחילת שבעת ימי המילואים במסגרת חניכת הכהנים.

יוצא אם כן שפרשת פרה קשורים היסטורית להקמת המשכן: היא נאמרה ביום ההקמה. האם יש קשר מהותי יותר? לכאורה התשובה היא שההיטהרות דרושה כדי להשתתף בקרבן פסח הממשמש ובא. מתוך הקשר האירועים אז זה נחוץ בין כהליך תיקון של חטא העגל שהמשכן המוקם הוא סביב תיקון זה ובין שלושים ושמונה שנים מאוחר יותר כשמגיעים לסף תקופה חדשה כשמסימים תקופת 'מתי מדבר' ועומדים להיכנס לארץ שוב צריך להיטהר מהנפילות שהובילו לדחיית הכניסה לארץ ותקופת נדות ונתק ביננו לריבונו של עולם שהתבטא בין השאר באי התגלות, ע"פ המדרש, של ה' למשה רבינו כל אותה תקופה, לעידן חדש.

עניינה של פרה אדומה סביב 'תיקון חטא העגל' מפורט במדרשים רבים נראה חלק מהנקודות דרך רבינו בחיי[3]:
 וע"ד המדרש ... ויקחו אליך פרה אדומה: ויקחו אליך משלהם, כשם שהם נשתתפו בעון העגל ופרקו נזמי הזהב כדכתיב (שמות לב) ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב, כך ישתתפו לכפרה ויביאו משלהם. פרה, משל לבן שפחה שטנף פלטרין של מלך, אמר תבא האם ותקנח צואת בנה, כך תבא פרה ותכפר על מעשה העגל.אדומה, על שם שהחטא קרוי אדום, שנאמר (ישעיה א) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. תמימה, על שהיו ישראל תמימים ונעשו בו בעלי מומין תבא זו ותכפר עליהם ויחזרו לתמימות. לא עלה עליה עול, כשם שפרקו מעליהם עול מלכות שמים. אל אלעזר הכהן, כשם שנקהלו על אהרן הכהן לעשות העגל, ולפי שאהרן עשה העגל לא נתנה לו עבודה זו שאין קטיגור נעשה סניגור. ושרף את הפרה, כשם שנשרף העגל. עץ ארץ ואזוב ושני תולעת, שלש מינים כנגד שלשת אלפים שנפלו בעגל, וארז הוא הגבוה מכל האילנות, ואזוב נמוך מכולן, סימן שהגבוה שנתגאה וחטא ישפיל עצמו כאזוב ותולעת ויתכפר לו. למשמרת, כשם שפשע העגל שמור למשמרת לכל הדורות לפורענות שאין לך פקידה שאין בה מפקידת העגל, שנאמר (שמות לב) וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם, כך זה היה שמור. וכשם שהעגל טימא כל העוסקין בו, שעבודה זרה מטמאה דכתיב (תהלים קו) ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים, וכתיב (ישעיה ל) תזרם כמו דוה צא תאמר לו, כך פרה מטמאה כל העוסקים בה. וכשם שנטהרו באפרו שנאמר (שמות לב) ויטחן עד אשר דק ויזר על פני המים, כךולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת ונתן עליו מים חיים אל כלי:
אף פרשת החודש קשורה למכלול זה: אמנם "החודש הזה לכם ראש חודשים" נאמר עוד לפני יציאת מצרים אך למעשה יש 'שידור חוזר' שלה באותו יום בתחילת שנה שניה לאותה ההתגלות שכן באותו יום, הוא יום השמיני קידשו שוב את ראש חודש ניסן: 'לשנה השתא  - במדבר סיני, ובעזרת ה' לשנה הבאה בארץ ישראל', על אף שלמעשה עקב חטא העם סביב המרגלים זה התממש רק שלושים ותשע שנים מאוחר יותר.

אין מדובר בחפיפה מקרית של תאריכים: הקמת המשכן יש בה התחלה חדשה עם ביטול צדדי עבודה זרה של מצרים כבשנה ראשונה. ויש בה ממד תיקון לחטא העגל שנמשך מתוך ע"ז שבמצרים. היום בו התחדשה המצווה הראשונה: "החודש הזה לכם" חוזר שוב כהתחלת תקופה חדשה בהתארגנות לקראת הקרבת הפסח. באותו יום מצווים להפטר מטומאת המת ומודרכים איך לעשות זאת. מדובר בכריתת ברית מחודשת סביב הקרבת קרבן הפסח השני והאחרון עד הכניסה לארץ. פרה אדומה הוכנה בב' ניסן כדי שיספיקו להיות טהורים עד לחג הפסח (רש"י גיטין ס).

אמנם ברובד הפשוט צריך את פרשת פרה אז כדי להיטהר מטומאת המת ע"י הזאת מי אפר הפרה אולם יש בכך הוראה לביטול ה'חמץ הרוחני' של עבודה זרה. [נראה להסביר בעקבות המדרש הרואה  בצבע האדום של הפרה  סמל לחטא: אם יהיו חטאיכם כשני – כשלג ילבינו וכמדומני בגלל שהאדום קשור לצבע הדם וכידוע "הדם הוא הנפש" כשהכוונה בפשטות היא לנפש ה'חייתית' של האדם ככלל ('הנפש הבהמית' כלשון ראשוני החסידות) במילים אחרות שריפת הפרה האדומה עניינה זיקוק נכון של עולם החומר על מנת שנוכל להיות אגודים בה'.]

חז"ל מלמדים אותנו שזוהמת הנחש עם גזרת המוות שהוטלה על האדם בטלה במעמד הר סיני וחזרה בעקבות חטא העגל:
"הראה ה' במעשה העגל, כי הוא גרם טומאת המת לפי שבמתן תורה נעשו ישראל חירות על הלוחות חירות ממלאך המות (שמו"ר מא ז) ואין הפירוש שהיתה הכוונה לבטל המות לגמרי, אלא ענין חירות זה הוא דווקא ממלאך המוות ... אבל המתים בנשיקה אין בהם שום צד טומאה שהרי ביום שמת רבינו הקדוש אמרו שבו ביום בטלה הכהונה (כתובות קג ע"ב ועיי"ש בתוספות) ... נמצא שבקבלת התורה נעשו בני חורין ממלאך המוות ובטלה הטומאה וע"י העגל שעשו חזרו לקלקולם והשליטו עליהם המלאך המוות (כלי יקר) – פרשיית פרה אדומה באה להתמודד עם המוות. אולם כפי שנראה במדרש הכוונה היא יסודית יותר – פרשת פרה אדומה באה להתמודד עם גורם המוות וכוונת הדברים זה ברובד הרבה יותר גבוה מהרובד הטכני הלכתי הפשוט של להיטהר רגעית ממי שנטמא ממת אלא לכל החיבור בעולם שלנו עם החומריות באופן כזה שיש 'חיבור' עם המות -  עם הרוע והפירוד שיש במימדי החומר שיש למלאך המות חיבור עימם.

בפסיקתא רבתי פרשה יד
זאת חקת התורה...מזוקק שבעתים (תהלים י"ב שם) מהו מזוקק שבעתים א"ר יוחנן בן פזי שהתורה נדרשת ארבעים ותשע פנים ואף הפרשה זו מזוקק שבעתים יש בה ארבעים ותשע טהרות כיצד(...) היו עושין מזין עליו כל שבעת הימים ושבעה הזיות בכל יום הוי נמצאת אומר ארבעים ותשע הזיות מזוקק שבעתים ולמה כך אלא כשם שהתורה נדרשת בארבעים ותשע פנים אף זו יש בה ארבעים ותשע פנים שהיא שקולה כנגד כל התורה כולה:
ד"א זאת חקת התורה אמר רבי אחא בשם רבי יוסי בר חנינא בשעה שעלה משה למרום מצא להקב"ה עוסק וספרו בידו ועוסק וקורא הפרשה זו בפרשת פרה אדומה זאת חוקת התורה ולמה אמר הקדוש ברוך הוא איני עוסק אלא בטהרתו של ישראל מניין פי צדיק יהגה חכמה ולשונו תדבר משפט (תהלים ל"ז ל') פי צדיקו של עולם יהגה חכמה הוגה בתורה באיזו תורה בזאת חוקת התורה:

המדרש מבאר שפרשית פרה אדומה היא שקולה כנגד כל התורה בכך שהיא מועילה ל'טהר' את ה'ארבעים ותשע' צדדים של טומאה שבכל עניין שבתורה.
המשך המדרש (ד"א ... אמר רבי אחא...) אף מגלה לנו שכשמשה עולה לקבל תורה, עוד לפני חטא העגל, הקב"ה מדגיש לו שהיא מיוחדת במיוחד. ההסבר לכך הוא שעניין פרשיה זו היא טיהור עם ישראל מטומאת מת הנובעת מחטא אדם הראשון.
זאת חוקת התורה, עניינה מוקד ועניינו המרכזי של התורה ונראה שפשר הדברים הוא שההדבקות והחיבור עם ה' דורש ניתוק מהטומאה.

הקריאה של הקב"ה בפרשת פרה מורה לנו שהקריאה והמרכוז של ביטול הטומאה היא חלק מהטהרה שתוביל לחידוש הקשר הקרוב עם ה' יתברך.
חטא העגל היתה נפילה והתרחקות וטחינת העגל לדק והכנסתה למים חיים היא חלק מהמסלול לביטול הטומאה.
 – לחלק מהטהרה , מגיעים באמצעות הכשרת הלב וההגות בתיקון חטא העגל. ההשתדלות היא להתקדם, להיות יותר טהורי מעש דיבור ומחשבה יותר דבוקים בה' ע"מ לכרות ברית ברמה יותר גבוהה עם רבונו של עולם אלוקי ישראל.

בנקודה זו נכנסת פרשת החודש לתמונה ביתר שאת: חז"ל מעלים שפרשת החודש היתה ראויה להיות המצווה הראשונה, ראויה לפתוח את התורה.
חז"ל מצינים  במדרש, כיחס לכל מקום שמופיע הבטוי "זה", כהצבעה מיוחדת עם הדגמה בחזיון אור של הדבר: כך למשל "החודש הזה לכם" שנשמע ממנו לכאורה הצבעה באיזה שהוא אופן של הקב"ה על קו האור הראשון המופיע על הירח שבועיים לפני יציאת מצריים.

במקומות רבים הנימוק לכך שה' היה צריך להראות את הדבר, הוא בגלל קושי להבת העניין ללא החזיון של הדבר במראה. אולם ביחס לקו של אור ראשון על הירח לא ברור  מה כל כך מסובך?! לכן נראה שיש כאן מקום להסבר ברובד יותר רעיוני:
ידועה דרשתו של רבי עקיבא לגבי ה"חודש הזה לכם" שקידוש החודש נתון בידי ישראל וכי הוא חל אף אם בטעות החליטו לקדשו -  קידוש החודש נתון בידיים שלכם. לפי זה ה' באמצעות ההצבעה  מדגיש למשה שלא רק קידוש החודש הוא בידי עם ישראל אלא שמערכת הזמן והמציאות אף היא בידינו:
מערכת הזמן ומערכת המצוות, שבנויה ותלויה בה, הם בשליטת עם ישראל.

אף ההטהרות, להיות כאפר המתחבר כאזוב עם מים חיים. אף ההתאחדות להיות משכן לשכינה, הנם המסד למציאות חדשה שמרכז עניינה חידוש הברית עם ה' ברמה עוד יותר וכמה שיותר.

כך יוצא שכמו שבמכלול של ארבע פרשיות יש מהלך התקרבות לקראת כריתת הברית סביב הפסח שוב וברמה גבוהה יותר, כך גם אחר הנפילות הגדולות: חטא המרגלים וגזרת הארבעים שנה, עם יסוד החולי של חוסר אמון בקב"ה וחוסר הכרה בטוב שעושה עמנו בנותנו לנו את הארץ, חטא מחלוקת קרח ועדתו עם יסוד החולי של המחלוקת, מתחילה תקופה חדשה של ניסן של שנת הארבעים עם היטהרות מנפילות אלה לקראת הכניסה לארץ כארבעים שנה מאוחר יותר וכפי שמופיע בהמשך פרשתנו, כהכנה למסלול מוצלח יותר עם הקב"ה.

שנזכה במהרה  ל"וטהר לבנו לעבדך באמת" ותתחדש עלינו תקופה חדשה עם השתוקקות וקשר של חסד נעוריך ואהבת כלולותיך לכריתת ברית חדשה סביב משכן חדש.

יוצא אם כן שפרשת שקלים ופרש ת פרה קשורים היסטורית להקמת המשכן: מגבית מחצית השקל ע"מ להקימו ולהפעילו, ופרשת פרה שנאמרה ביום ההקמה. התאריך הקובע שמאז מקריבים רק מהמגבית החדשה הוא ר"ח ניסן כך שלמעשה פרשת שקלים קשורה אף לתאריך ההקמה.
מה פשר קישור פרשיות אלה לר"ח ניסן?
בפרשת שקלים  עוסקים שוב בתשתית לבניית המשכן: הגבִיָה לאֲדנים עליהם מוצב הכל גם מעשית וגם רוחנית: האחדות הגדולה המתבטאת בשיתוף כל אחד מישראל (העשיר והעני) ובאופן שויוני ("לא ירבה... לא ימעיט") ובסכום (מחצית)המדגיש שכל אחד צורך את השלמת האחר.
הקריאה בפשטות היא להזכיר לתרום מחצית השקל לקורבנות ציבור שיש לקנותם מראש חודש ניסן ממגבית מחודשת. הקריאה היא ההודעה לציבור להביא את תרומת מחצית השקל למקדש ובזמן שאין בית המקדש אז יש קיום בממד רוחני ועיסוק בדברי התורה לגבי התרומה הכוללת את ישראל יחדיו ע"מ לעורר הרצון שבמהרה יבנה המקדש.


[1] אירוע מיתת מרים מתוארך לחודש הראשון בלי לציין באיזו שנה אולם סמוך לה ברצף מיתת אהרון. כשמתבוננים בפרשת מסעי מתגלה שמיתת אהרון היתה באחד לחודש החמישי בשנת החמישים כך שדי ברור שמיתת מרים היא בניסן של אותה שנה שנת הארבעים.

[2] עד אותו יום משה היה מקים כל יום את המשכן מחדש ובסוף היום מפרקו.

[3] על במדבר פרק יט פסוק ב.