פרשת בלק - שתי צורות להסתכלות

globusבפרשת בלק ניתן לראות, כיצד נתפס עם ישראל מצד אומות העולם.
כל הפרשה עוסקת אומנם בעם ישראל, אבל לא מצד התבוננות  במעשיהם של עם ישראל  (חוץ מסוף הפרשה), אלא באמצעות הסתכלות דרך עיניהם של בלעם ובלק.

ובעצם יכול להיות שאם לא הייתה נכתבה פרשה זו בתורה, ואם לא היה הקב"ה  מגלה לנו מה חשבו עלינו אותם שניים, לעולם לא היינו יודעים זאת. סיפור הדברים היה בינם לבין עצמם ועם ישראל היה אמנם הנושא בכל העסק הזה, אבל רק מן הצד.

 

 
וצריך להבין: מדוע בחר הקב"ה לכתוב זאת בתורה? הרי בודאי היו ועוד יהיו גויים רבים שיחשבו דברים רעים על ישראל ואותם לא נדע? (האם עמלק לא חשב רע על ישראל לפני שיצא להלחם בו וכן הלאה...)

 

הסתכלות פנימית:
בספר במדבר מופיעות נפילות רבות של עם ישראל : חטא המתאוננים , קברות התאווה , קרח ועדתו, נחש הנחושת וחטא החמור והמרכזי שביניהם – חטא המרגלים. עם ישראל נמצא במצב של ייאוש. הוא בוחן את עצמו ורואה שהוא במצב נורא. נפילה אחר נפילה וזה גורם לו לאבד כל תקווה, להרגיש רע מאוד עם עצמו ולחשוב שאין לו תקנה ושאין עוד סיכוי לשינוי. עם ישראל זקוק למשהו שיעודד אותו, משהו שיגרום לו לרצות להמשיך ולדחוף קדימה ולהבין שלא הכול אבוד.

הסתכלות חיצונית:
הקב"ה רוצה להראות לנו שגם אם בעיני עצמנו אנחנו נראים רע בעיני הגויים אנחנו נראים טוב מאוד.
דווקא בלעם שמסתכל עלינו מן הצד – הסתכלות חיצונית – מצליח לראות את הגדלות שיש בנו, דבר שאנחנו שמסתכלים מבפנים, לא תמיד מצליחים לראות.
בלעם מתאר במשליו איך הוא רואה את עם ישראל חונה לשבטיו ואיך פתחיהם מכוונים הפוך האחד מן השני ומתנבא עליהם ברכות - בהתאם למה שרואות עיניו.
מי שמסתכל מבפנים מעורב בעניין ולכן קשה לו לראות את כל הצדדים ובמקרה שלנו דווקא בלעם, נביא הגויים, רואה זאת.
הוא לא רוצה לברך את עם ישראל אלא לקללם, אבל הוא לא יכול שלא לראות. מי שמסתכל מבחוץ לא יכול שלא להבחין בגדלות ובמיוחדות של עם ישראל.
חטא המרגלים היה החטא החמור ביותר של עם ישראל בתקופת המדבר. והטעות שגרמה לחטא היתההסתכלות מוטעית.
המרגלים ראו את עצמם כחלשים לעומת הענקים והתייחסו אל עצמם כקטנים ולכן גם אמרו שלא ניתן לרשת את הארץ.

" ויוציאו דיבת הארץ אשר תרו אותה אל בני ישראל לאמור הארץ אשר עברנו בה  לתור אותה ארץ אוכלת יושביה היא... ושם ראינו את הנפילים בני הענק ונהי בעיננו כחגבים וכן היינו בעיניהם".(במדבר י"ג, ל"ב- ל"ג)
המרגלים בעיניהם ראו את עצמם כקטנים והתייחסו אל עצמם בהתאם ולכן גם היו בטוחים שכולם חושבים שהם קטנים. הרגשת קטנות ואפסות היא שורש הנפילה כי אדם שמזלזל בעצמו ולא מצליח לראות מה הוא שווה באמת – הרי הוא הפיל את עצמו. וכך גם בעם ישראל המרגלים הפילו את עצמם ואת כל העם ברגע שגרמו לעצמם ולכולם להרגיש קטנים וחלשים. בא הקב"ה ורוצה להראות לנו מה אנחנו שווים באמת ושגם אם קשה לנו לראות את זה והכול נראה רע כל כך עם ישראל תמיד יישאר עם סגולה – מיוחד ומובדל מכל העמים. ואת זה הוא עושה על ידי בלעם.

בלעם מראה לנו מה שאנחנו לא הצלחנו לראות לבד. ולכן רצה הקב"ה לכתוב דווקא אותה למרות שהיא לא קשורה לדברים שעם ישראל עושה . ומכיוון שעם ישראל היה צריך את החיזוק עכשיו לאחר הנפילות נכתבה הפרשה דווקא פה .

פרשת בלק מלמדת אותנו שעם ישראל לעולם לא יהיה 'קטן' ולא משנה מה יקרה הרגשת הקטנות היא רק ' בעיננו' אבל בעיני הגויים שמסתכלים עלינו מבחוץ עם ישראל לעולם יהיה ' גדול ' .