פרשת ואתחנן - ריבוי התפילות

sidur_patuach"דרש רבי שמלאי לעולם יסדר אדם שבחו של הקדוש ברוך הוא ואחר כך יתפלל, מנלן ממשה דכתיב ואתחנן אל ה' בעת ההיא וכתיב ה' אלהים אתה החלות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך, וכתיב בתריה אעברה נא ואראה את הארץ הטובה" (ברכות דף ל"ב:).
ומסביר הפני יהושע במקום: את גדלך היינו מעין ברכת מגן אברהם,ואת ידך החזקה היא נגד ברכת אתה גבור, ומה שאמר אשר מי אל בשמים ובארץ היא מעין ברכת האל הקדוש, מעין ג' ברכות הראשונות של תפילת שמונה עשרה, ואח"כ אמר אעברה נא שהיא שאלת צרכיו. בצורה שונה מלמדנו בעל מגלה עמוקות על ואתחנן (רל"ט) שלמדנו משה סדר תפילה לדורות : מתחילה לסדר הכהנים בעבודתם דהיינו הקרבנות עד ברוך שאמר, וז"ש את גדלך. אחר כך פסוקי דזמרא כנגד הלוים בשירן ובזמרן - את ידך החזקה, ואחר כך שמע ישראל כנגד "אשר מי אל בשמים ובארץ".

 
ובמדרש (דברים רבה פרשה י"א, י'): "א"ר יוחנן עשר מיתות כתובות עליו על משה ואלו הן הן קרבו ימיך למות ומות בהר כי אנכי מת... מלמד שעד עשרה פעמים נגזר עליו שלא יכנס לא"י ועדיין לא נתחתם גזר דין הקשה עד שנגלה עליו בית דין הגדול אמר לו גזירה היא מלפני שלא תעבור... ודבר זה היה קל בעיניו של משה,שאמר ישראל חטאו חטאות גדולות כמה פעמים וכיון שבקשתי עליהם רחמים מיד קבל ממני... אני שלא חטאתי מנעורי לא כל שכן כשאתפלל על עצמי שיקבל ממני! וכיון שראה הקב"ה שקל הדבר בעיניו של משה ואינו עומד בתפלה, מיד קפץ עליו ונשבע בשמו הגדול שלא יכנס לא"י...כיון שראה משה שנחתם עליו גזר דין גזר עליו תענית ועג עוגה קטנה ועמד בתוכה ואמר איני זז מכאן עד שתבטל אותה גזירה. באותה שעה מה עשה משה? לבש שק ונתעטף שק ונתפלש באפר ועמד בתפלה ובתחנונים לפני הקב"ה עד שנזדעזעו שמים וארץ וסדרי בראשית... מה עשה הקב"ה באותה שעה הכריז בכל שער ושער של רקיע ורקיע בכל ב"ד וב"ד שלא יקבלו תפלתו של משה ולא יעלו אותה לפניו מפני שנחתם עליו גזר דין... ומנין שהתפלל משה באותו הפרק חמש מאות וחמשה עשר פעמים שנאמר (דברים ג') ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר ואתחנן בגימטריא הכי הוי...".

מדוע התפלל משה תקט"ו תפלות דוקא, לא פחות ולא יותר? מדוע הרבה משה רבינו בתחנונים? ממה נפשך, אם יש רצון מהשי"ת אז היה עושה פרי בתפלה ראשונה, ואם לאו מה יתן ומה יוסיף בריבוי התפלות?
הלכה היא כי בקומו להתפלל יכוין רגליו זה אל זה שנאמר ורגליהם רגל ישרה,ומסבירים בעלי הנסתר כי "ישרה בגימ' תקט"ו והוא בגימ' תפלה, מלמד שמתפללים מלאכים בכל יום תקט"ו תפלות כמנין ישרה. ומשה למד מהם והתפלל תקט"ו תפלות". ללמדך כי התפלל משה בכל כח התפילה האפשרי.
מספר זה מבטא את מרחק הארץ לרקיע ואת עוביו של רקיע (חגיגה דף י"ג. - מן הארץ עד לרקיע מהלך חמש מאות שנה ועוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה, ומסביר התוס' בדף י"ב. ד"ה 'מסוף העולם ועד סופו' - מהלך ת"ק שנה שנאמר שדי שאמר די... ותימה מנא לך הא שיש ת"ק שנה ולא יותר ולא פחות? וי"ל דנפקא לן מן שדי בשדי יש ג' אותיות שי"ן דל"ת יו"ד קח י"נ ל"ת ו"ד הנעלם מן שד"י (מילוי האותיות) ויעלה ת"ק כך שמעתי מר' מנחם ברבי עזריאל), בתוספת מכפלת הפעמים מהארץ עד כיסא הכבוד (שבעה רקיעים ושמונה מרחקים סה"כ 15), או כנגד שם י-ה (ספר עץ הדעת טוב - פרשת ואתחנן).

 פירוש אחר למספר זה מביא הפנ"י בברכות. אמנם ספר דברים מתחיל בתאריך א' לחודש אדר, שבוע אחד לפני פטירת משה, אך "ואתחנן" לשון עבר הוא (ראב"ע) - וכבר התחננתי לפני כן, מזמן כיבוש ארץ סיחון ועוג, שמא הותר הנדר (רש"י בתחילת הפרשה).
דלפני כן לא היה פתחון פה למשה להתפלל שיכנס לארץ ישראל כיון שהיה ע"י שבועה של הקב"ה, עד שמצא מקום לומר שמא הותר הנדר והיינו ע"י כבישת ארץ סיחון ועוג. מלמדינו הפנ"י כי כל זה היה בט"ו באב (ב"ב דף קכ"א.). "וא"כ צא וחשוב מן ט"ו באב עד ז' באדר יום שמת בו משה כשתחשוב החדשים על הסדר אחד מלא ואחד חסר עולה מאתיים יום, דהיינו ד' מלאים וג' חסרים ועוד ז' ימים. ואם היה מתפלל משה בכל אותן ימים ג' תפלות בכל יום היה ת"ר תפלות, רק שידוע שבשבת אין היחיד שואל צרכיו וא"כ כשתסיר כ"ח שבתות שהיו באותן ימים של ר' יום נשאר קע"ב ימים ג' תפלות בכל יום הרי תקי"ו אמנם שתפלת ט"ו בעצמו כיון שלא היה הדיבור מתייחד עם משה אלא ביום ולא בלילה, א"כ באותו יום ט"ו לא היה מתפלל כי אם שתי תפילות הרי לך חשבון מכוון שתקט"ו תפלות התפלל משה מאותו יום ט"ו באב עד יום מותו שהוא ז' באדר שמת בו בשעת מנחה כדאיתא במדרש, כן נראה לי נכון".

 לפ"ז המספר 515 אינו מבטא גימטריא או מרחק כלשהוא אלא פשוט מספר התפילות שהתפלל משה.
כותב רבינו בחיי : "וצריך אתה לדעת כי כח התפלה גדול אפילו לשנות הטבע ולהנצל מן הסכנה ולבטל הנגזר.
לשנות הטבע - מיצחק, להנצל מן הסכנה - ממה שכתוב (תהלים ק"ז) יורדי הים באניות... ויצעקו אל ה' בצר להם, וכתיב בתריה יקם סערה לדממה ויחשו גליהם, ומכאן שהתפלה מגינה על הסכנה. לבטל הנגזר - מחזקיה, שהוסיף לו הקב"ה חמש עשרה שנה בכח התפלה".
יצחק ורבקה בדרך הטבע לא היו יכולים ללדת ששניהם עקרים היו (יבמות דף ס"ד.), ובזכות התפילות הרבות שהתפללו שינה הקב"ה טיבעם. לכן "ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו" (בראשית כ"ה, כ"א) ומפרש רש"י "ויעתר - הרבה והפציר בתפלה... ואומר אני כל לשון עתר לשון הפצרה ורבוי הוא... לנכח אשתו - זה עומד בזוית זו ומתפלל וזו עומדת בזוית זו ומתפללת". נס התפילה שנעשה לאבותינו בא רק לאחר תפילות רבות, משך עשרים שנה! זהו עומק פשט הגמרא בברכות (דף ח.) "על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא אמר רבי חנינא לעת מצא זו אשה... רבי נתן אומר לעת מצא זו תורה.... רב נחמן בר יצחק אמר לעת מצא זו מיתה... רבי יוחנן אמר לעת מצא זו קבורה... מר זוטרא אמר לעת מצא זה בית הכסא", פעמים רבות אינה מספיקה התפילה הבודדת היחידה, אלא ריבוי התפילות הוא הגורם,ולכך כדאי לאדם להתפלל עוד לפני בוא העת.

ע"פ דברינו יתבארו דברי הרב יקותיאל יהודה הלברשטם מצאנז (דברי יציב אה"ע סימן קי"ט, ז') דהוצרכה שרה לפקידה מיוחדת מאת הבורא, לפי שלא בקשה שרה מה' שיפקדנה כמו רחל שבקשה מיעקב להתפלל עליה. דבודאי גם שרה התפללה לה' אלא שלא הרבתה להפציר בתפלה כמו רחל שאמרה הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי והרעישה בתפלה ובכייה,ולפי ששרה לא הרבתה להתפלל לכן היתה זקוקה לזכות של ונקתה ונזרעה זרע. ומכאן למד משה שע"י הרבה תפלות אפשר גם לשנות הטבע ולבטל הגזירה כמו ביצחק ורבקה.
ואלו דברי רבי חמא ברבי חנינא (ברכות דף ל"ב.) "אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל שנאמר קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה' ". ופירש רש"י - "קוה - התחזק, ולא תמשוך ידך, אלא חזור וקוה".

ושמעתי בשם הגר"א שאל יאמר אדם שתפילתו לגאולה חוזרת ריקם, כי תפילת כל ישראל לגאולה קרובה מצטברים במשך הדורות עד שיגיע רגע "המסה הקריטית" שאז יתגלה משיח בן יוסף ודוד.
ואיתא במדרש על הפסוק "רב לך אל תוסף דבר אלי עוד" שאילו התפלל משה עוד תפלה אחת היה נענה בתפלתו!

על פי זה נבין כי ריבוי תפילות משה רבינו במקומם היו, ומעשה אבות סימן לבנים, להרבות בתפילה על מצב האומה, הפרט והכלל, כיצחק ורבקה (יצחק ורבקה בגימטריא 208+307=515, מגלה עמוקות על ואתחנן - אופן לה, ספר אגרא דכלה).