פרשת כי תצא - לפני שתצא

simchat_torahפרשתנו מקפלת בתוכה את מספר המצוות הכי גדול בפרשה אחת (1) ועל זה רציתי לתהות - לְמה אנחנו צריכים כל כך הרבה מצוות? אמנם קיבלנו על עצמנו עול מצוות, אבל למה צריך כל כך הרבה ?!

 
המדרש (דברים רבה ו', ג') בפרשתנו מציג הסתכלות על ריבוי המצוות:

 

כי יקרא קן צפור לפניך, הדא הוא דכתיב כי לוית חן הן לראשך... מהו כי לוית חן? אמר רבי פנחס בר חמא לכל מקום שתלך המצות מלוות אותך, כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך, אם עשית לך דלת המצות מלוות אותך שנאמר (דברים ו) וכתבתם על מזוזות ביתך, אם לבשת כלים חדשים המצות מלוות אותך שנאמר (דברים כ"ב) לא תלבש שעטנז, אם הלכת לגלח המצות מלוות אותך שנא' (ויקרא י"ט) לא תקיפו פאת ראשכם, ואם היה לך שדה והלכת לחרוש בתוכה המצות מלוות אותך שנאמר (דברים כב) לא תחרוש בשור ובחמור יחדו, ואם זרעת אותה המצות מלוות אותך שנא' (שם) לא תזרע כרמך כלאים, ואם קצרת אותה המצות מלוות אותך שנא' (שם) כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה, אמר הקב"ה אפילו לא היית עוסק בדבר אלא מהלך בדרך המצות מלוות אותך מנין שנא' כי יקרא קן צפור לפניך.

לפי המדרש, המצוות מלוות את האדם בכל מקום שהוא, בבית, בדרך, בטיול... בכל מקום שהאדם נמצא המצוות מלוות אותו ומוסיפות לו חן ויופי מיוחד, המצוות לא מעיקות ח"ו אלא נותנות טעם לחיים.
כל אדם מישראל חייב להרגיש תמיד שחייו עוברים לפני ה', אף פעם האדם לא לבדו ולא ברשות עצמו, בשום מקום ובשום זמן. המצוות מחיות את האדם ומחברות אותו למקור השפע האין סופי (2) עד כדי תלות של ממש, כפי שממחיש זאת המדרש (במדבר רבה פרשה י"ז, ה- ו):

"...זרע הקב"ה את התורה ואת המצות להנחילם לישראל לחיי העוה"ב ולא הניח דבר בעולם שלא נתן בו מצוה לישראל יצא לחרוש (דברים כב) לא תחרוש בשור ובחמור, לזרוע (שם) לא תזרע כרמך, לקצור (שם) כי תקצור קצירך, לש (במדבר טו) ראשית עריסותיכם חלה, שחט ונתן לכהן הזרוע והלחיים, קן צפור שלוח הקן, בחיה ובעופות ושחט את דמו וכסהו בעפר, נטע (ויקרא יט) וערלתם ערלתו את פריו, קבר מת (דברים יד) לא תתגודדו, מגלח שער (ויקרא יט) לא תקיפו, בנה בית ועשית מעקה וכתבתם על מזוזות נתכסה בטלית ועשו להם ציצית... משל לאחד מושלך לתוך המים (=טובע) הושיט הקברניט את החבל ואמר לו תפוש חבל זה בידך ואל תניחהו שאם תניחהו אין לך חיים אף כך אמר לו הקב"ה לישראל כל זמן שאתם מדובקין במצות (שם) ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום וכן הוא אומר (משלי ד) החזק במוסר אל תרף נצרה כי היא חייך..."

המדרש כאן לא מתאר את האדם כמטייל לו להנאתו ובדרך מגיעים אליו כל מיני "שיקויי חן ויופי", אלא האדם, במדרש הזה, נמצא במאבק תמידי עם הגלים הסוערים (=יצריו), והוא עומד לטבוע בכל רגע והמצוות הן אלו שמצילות אותו ממוות, עם עזרתו של הקברניט, הקב"ה.

החן והיופי של המצוות הם לא יופי חיצוני אלא פנימי. חיי האדם נהפכים להיות מלאי תוכן, אדם האוחז בחבל (3) באופן תמידי הופך את חייו לטהורים (4) - "[אמר] רבי חנינא בן עקשיא רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמר (ויקרא כ"ב ל"א) ושמרתם מצותי ועשיתם אותם אני ה' ואומר (ישעיה מ"ב כ"א) ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר" - לזכות מלשון זכים וטהורים (5), על מנת כן הרבה לנו מצוות.

כי תצא למלחמה - במלחמת היצר הכתוב מדבר...


1 שבעים ושתים מצות (עשה ולא תעשה) לפי הרמב"ם.

2 וידוע שזהו עונש הנחש הקדמון שהרי כתוב בו "עפר תאכל כל ימי חייך" (בראשית ג, יד) ופירשו שיהיה אוכלו מצוי כעפר, ושואלים אם כן, מה עונשו? אלא שלא יהיה לו קשר לקב"ה (מרוב שמזונותיו מצויים לא יבקש מה' ולכן לא יהיה לו קשר...) וע' ברמב"ן דברים יא, י בביאור הענין שא"י לא כארץ מצרים

3 ראה בחידושי הרד"ל על המדרש

4 ר' בהקדמת השב שמעתתא, אותיות א, ב

5 שאם תאמר כמו זכות הרי די היה במצווה אחת שיהיה עליה שכר רב וזה לא כך אלא רצה הקב"ה שנהיה זכים וטהורים בכל חלקי גופנו, רוחנו ונשמתנו וע"ע בשל"ה על הפרשה ובעלי שור חלק ראשון שער שלישי פרק שני (ע"מ ר"ו).