פרשת כי תבוא- והלכת בדרכיו, דרכים בעבודת ה'

מאת: הרב יעקב סלקמון

קטגוריה: מ. פרשת כי תבוא

תוך כדי פסוקי הברכה והקללה המופיעים בסוף פרשת כי תבוא משולבים שני פסוקים מהם ניתן ללמוד רבות על הציפיה מאיתנו בעבודת ה' ועל אופן העבודה הנדרשת .

 

 

האמירה הראשונה מופיעה בתחילת פסוקי הברכה וכך נאמר שם: יְקִימְךָ ה' לוֹ לְעַם קָדוֹשׁ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָךְ כִּי תִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה' אֱ-לֹקיךָ וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו: וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה'  נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ: (דברים כח /ט-י) 
פסוק זה דורש קיום מצות והליכה בדרכי ה'.  בפשטות, הכונה לקיום המצות ,שהם דרך ה', אך חז"ל הבינו הבנה עמוקה יותר והיא שיש כאן צווי ללכת בדרכו של ה':
" ואומר כי תשמר את מצות ה' אלהיך] והלכת בדרכיו (דברים כ"ח ט'), בדרכי שמים, מה דרכי שמים רחום ורחמן על הרשעים ומקבלן בתשובה, כך אתם תהיו רחמנים זה על זה. דבר אחר מה דרכי שמים חנון, נותן מתנות חנם ליודעין אתו ולשאין יודעין אותו, כך אתם תנו מתנות זה לזה. ד"א מה דרכי שמים ארך אפים, מאריך רוחו עם הרשעים ומקבלן בתשובה, כך תהיו אתם מאריכין פנים זה לזה לטובה, ואל תהיו מאריכין פנים זה לזה לפורענות. דבר אחר מה דרכי שמים רב חסד, מטה כלפי חסד, כך אתם תהיו נושאים פנים כלפי טובה לעשותה יותר מן הרעה" (אליהו רבה פרשה כד ד"ה בזמן ש) 
ראשיתה של ההליכה בדרך זו עליה מדברים חז"ל מאברהם אבינו ההולך בדרך ה' תוך הוספה בדרכו החל מ"לך לך מארצך"(בראשית יב/א) ועד "ולך לך אל ארץ המוריה" (בראשית כב/ב), דרך: "התהלך לפני והיה תמים" (בראשית יז/א) , ו"כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְקֹוָק לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא יְקֹוָק עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו"  (בראשית יח /יט)
יתכן להבין שחז"ל התכוונו לכך שיש שני צווים האחד שמירת המצוות והשני הליכה בדרכיו.   אך ניתן להבין ששמירת המצוות היא חלק מההליכה בדרך ה'. המצוות הן ,התפתחות והגדרה של הדרך מאז הליכתו של אברהם אבינו, אך אין מטרת התורה להגביל את הדרך אלא להפך לחדד יותר ולהדגיש דברים אך אל לנו להסתפק רק בפרטים, עלינו לשאוף לצעוד במלא הדרך בה הלך אברהם אבינו
ההבטחה בחלק זה של והלכת בדרכו היא "וראו כל עמי ארץ...ויראו ממך" השאיפה להדמות לה' גורמת לכך ששם ה' נקרא עלינו כיון שבדרך זו אנו ממצים את הפוטנציאל הגלום בנשמת האדם – "מאי דנפח מדיליה נפח" 
"הני חמשה ברכי נפשי כנגד מי אמרן דוד? - לא אמרן אלא כנגד הקדוש ברוך הוא וכנגד נשמה: מה הקדוש ברוך הוא מלא כל העולם - אף נשמה מלאה את כל הגוף; מה הקדוש ברוך הוא רואה ואינו נראה - אף נשמה רואה ואינה נראית; מה הקדוש ברוך הוא זן את כל העולם כלו - אף נשמה זנה את כל הגוף; מה הקדוש ברוך הוא טהור - אף נשמה טהורה; מה הקדוש ברוך הוא יושב בחדרי חדרים - אף נשמה יושבת בחדרי חדרים; יבא מי שיש בו חמשה דברים הללו וישבח למי שיש בו חמשה דברים הללו" (גמ'  ברכות י.)
 וכתוצאה מכך יראת ה'  של הגויים גורמת להם לירא מאיתנו כי שם ה' נקרא עלינו.
האמירה השניהמופיעה תוך כדי הקללות שם נאמר: "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה'  אֱ-לֹקיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָבמֵרֹב כֹּל:וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר יְשַׁלְּחֶנּוּ יְקֹוָק בָּךְ בְּרָעָב וּבְצָמָא וּבְעֵירֹם וּבְחֹסֶר כֹּל ..." ( דברים כח /מז- מח )
בפשטות ניתן לומר שאין כאן דרישה בעבודת ה' אלא תיאור של המצב, שהיה מצב, של שמחה וטוב לבב ורב כל ולמרות זאת לא עבדו את ה', כך גם עולה מההקבלה בין שני הפסוקים המתארים הקבלה הפוכה בין המציאות הטובה שהיתה ולא עבדו את ה' למציאות הרעה שתהיה ויעבדו את האויב, וכך גם משמע מדברי רש"י על המילים ובטוב לבב. 
יתר מכך במעינה של תורה מובא פירוש הטוען שכונת הדברים היא שהעונש הוא על כך שלא עבדו את ה' ושמחו בכך, כלומר העונש לא בא בשל אי קיום המצוות אלא כי שמחו באי קיום המצוות - מעין מומרים להכעיס. 
אך רבים מהמפרשים הסבירו שיש כאן דרישה חשובה בעבודת ה', ושיש יחס חמור למי, שאינו עובד ה' בדרך זו והיא ,השמחה, כך עולה מדברי רבנו בחיי וכן מדברי האור החיים הקדוש.
כך עולה גם מדברי הרמב"ם במשנה תורה וכך נאמר שם:
"השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת האל שצוה בהן, עבודה גדולה היא, וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להפרע ממנו שנאמר (דברים כ"ח) תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב, וכל המגיס דעתו וחולק כבוד לעצמו ומתכבד בעיניו במקומות אלו חוטא ושוטה, ועל זה הזהיר שלמה ואמר אל תתהדר לפני מלך. וכל המשפיל עצמו ומקל גופו במקומות אלו הוא הגדול המכובד העובד מאהבה, וכן דוד מלך ישראל אמר (שמואל ב' ו') ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני, ואין הגדולה והכבוד אלא לשמוח לפני ה' שנאמר (שמואל ב' ו') והמלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה'." (הלכות שופר וסוכה ולולב ח/טו) 
גם בתחילת הפרשה בפרשת ביכורים מוזכרת שמחה: "וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹבאֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ"  (דברים כו /יא) השמחה בפסוק זה היא שמחה, על שפע גשמי שהקב"ה נותן לנו. עם השמחה הזאת קל לנו להזדהות , מי אינו שמח בשפע גשמי? 
אך הדרישה מעובד ה' היא שכפי שהוא שמח בשפע גשמי ישמח גם בשפע הרוחני של המצוות ואף יותר מכך, מתוך הכרה ש- "אין טוב אלא תורה, שנאמר (משלי ד') כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. (גמ' ברכות ה.)
 אין טוב אלא תורהשנאמר "כי לקח טוב נתתי לכם" (גמ' ברכות   ) וכן "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה  ה' אֱ-לוקיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱ-לוקיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת ה' אֱ-לוקיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה'...  לְטוֹב לָךְ"  (דברים י / יב – יג)
יתכן ולכך כיונו חז"ל באמרם: "אמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב (ירמיהו ט') מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי ה' אליו ויגדה על מה אבדה הארץ, דבר זה [עמ' ב] אמרו חכמים ולא פירשוהו, אמרו נביאים ולא פירשוהו, עד שפירשו הקדוש ברוך הוא בעצמו. שנאמר (ירמיהו ט') ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם. אמר רב יהודה אמר רב: שלא ברכו בתורה תחילה. (גמ' בבא מציעא פה.)
לא ברכו בתורה תחילה היינו לומר שהתורה לא גרמה להם לחוש צורך לברך לפניה כברכת הנהנין על שפע טוב, ומכאן שלא הכירו בערך התורה וממילא גם לא שמחו בה. (הסבר מעין זה כתב בהקדמת "בית הלוי" לתורה )
וכבר לימדנו הרמב"ם בסוף הלכות תשובה [זה גם הסיום לספר מדע] כיצד נגיע למדרגה זו של אהבה ושמחה: "דבר ידוע וברור שאין אהבת הקב"ה נקשרת בלבו של אדם עד שישגה בה תמיד כראוי ויעזוב כל מה שבעולם חוץ ממנה, כמו שצוה ואמר בכל לבבך ובכל נפשך, אינו אוהב הקב"ה אלא בדעת שידעהו, ועל פי הדעה תהיה האהבה אם מעט מעט ואם הרבה הרבה, לפיכך צריך האדם ליחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ותבונות המודיעים לו את קונו כפי כח שיש באדם להבין ולהשיג כמו שבארנו בהלכות יסודי התורה".
"כי נר מצוה ותורה אור" וככל שנחזק את האור הכללי של התורה כך תיגדל גם עוצמתו של כל נר.
מדברים אלו עולה שגם השמחה וגם היכולת ללכת בבדרך ה' נובעות משורש אחד: הכרה והזדהות עם הדרך וככל שנכיר ונלמד יותר. יותר נזדהה עם עבודת ה' ויותר נשמח בה.
ימי אלול הם ימי בדק בית וחיזוק בעבודת ה' .
מלבד תיקון של הדורש תיקון עלינו להשקיע מאמץ גם בשיפור של הקיים תוך שימת דגש על תוספת של לימוד תורה הגורמת לאהבה והזדהות בעשיית המצות.  "הַיּוֹם הַזֶּה ה' אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ" (דברים כו / טז).