פרשת שופטים - הכהנים הלוים והמלך

מאת: הרב יעקב סלקמון

קטגוריה: מ. פרשת שופטים

 

פרשת שופטים נמצאת בחלק האמצעי של ספר דברים שע"פ חלוקת הגר"א הוא חלק המצוות בנאומו של משה כאשר פרשת משפטים פותחת את החלק הציבורי של חלק המצוות הממשיך גם בפרשה הבאה ,פרשת כי תצא, המדברת על מצוות הכלל בזמן מלחמה.

 

 

בפתח הפרשה מציגה התורה את המבנה השלטוני של ההנהגה בעם ישראל את התפקידים השונים הקימים ומגדירה את היקף הסמכות ואת יחסי הגומלין בין הרשויות השונות.

הרשויות השונות המנויות הן: שופטים שוטרים , הכהנים הלויים, המלך ובהמשך הפרשה מוזכר הנביא.

היחס בין השופטים לשוטרים הוא יחס ברור השוטר הוא המבצע את דבר השופט השופט הוא הרשות השופטת והשוטר הוא חלק מהרשות המבצעת.

אך מה היחס בין השופט למלך?

מסתבר היה לומר שבשלטון מלוכני המלך יהיה בראש פירמידת השלטון וכל שאר הרשויות יהיו כפופות לגזירותיו השונות.

אמנם מצאנו מגבלות בדין המלך גם אצל עמים זרים כגון בשלטון הפרסי שם המלך לא יכל לבטל כתב שנחתם בטבעתו [תופעה זו מצויה במגילת אסתר ובספר דניאל] אך מגבלה זו היא מגבלה פנימית שנועדה למנוע סתירה בין פקודות שונות של המלך אך לא מצאנו רשות שנמצאת מעל המלך.

מתוך פסוקי הפרשה עולה שהמלך כפוף לכהנים הלויים והראיות לכך הן שלש: א. המלך אינו מופיע בתחילת הפרשה אלא השופטים. ב. מקומה של פרשת המלך מובלע בתוך פרשת הכהנים הלוים. ג. המלך מצווה לכתוב ספר מלפני הכהנים הלוים.   

ומכאן ברור שהמלך כפוף לכהנים הלוים ואינו מעליהם והסיבה לכך היא שהכהנים הלויים הם מוסרי דברו של הקב"ה.

מצוות נוספות בפרשת המלך מחדדות ומרחיבות את ההבנה כי המלכות בישראל אינה דומה למלכות הכללית המקובלת באומות העולם, אלא שונה ממנה בתכלית.

שהרי בעוד שהשגיו של המלך נמדדים בדרך כלל בשלשה גורמים מרכזיים והם חיזוק הבטחון הכלכלה וקשרי החוץ וככל שירבה בהם כך ייטב.

לעומת זאת ההלכה מגבילה את הישגים בתחומים אלו ואוסרת להרבות נשים ובכך מונעת נישואי מלך עם בנות מלכים רבים ובכך מונעת הישגים ביחסי חוץ כמו כן אוסרת ההלכה להרבות סוסים ובכך מונעת התעצמות ביטחונית וכן בעניין לא ירבה לו כסף מגבילה התורה את ההישגים הכלכליים.

המצוה החיובית היחידה המוטלת על המלך היא לכתוב ספר תורה נוסף והטעם לכך הוא :"וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם" (דברים יז/יט).

מסתבר שהסיבה להבדלים אלו נעוץ בהיותו של עם ישראל עם רוחני השואף להישגים בתחום זה שכן זהו יעודו היחודי של עם ישראלנו: "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות פרק יט/ו)

ולכן גם לדעה הסוברת שיש מצוה בהמלכת מלך זו מצוה ראשונה בשרשרת מצות שראשיתם המלכת מלך אך ההמשך הוא פעילות רוחנית של הסרת הרע מהעולם- השמדת עמלק והבאת אור רוחני לעולם בדמותו של בית המקדש, וכך נאמר בגמ':

"תניא, רבי יוסי אומר: שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ: להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנות להם בית הבחירה" (גמ' סנהדרין דף כ:) יה"ר שנזכה לכך במהרה בימנו.

 

המערכת השלטונית הדמוקרטית המוכרת לנו היום מבוססת על שני עקרונות מבנה:

שלש רשויות: הרשות המחוקקת הרשות השופטת והרשות המבצעת.

הפרדת רשויות: כללי המשטר התקינים מחיבים הפרדה בין הרשויות הרשות המחוקקת קובעת את החוקים והרשות השופטת דנה על פי חוקים אלו והרשות המבצעת מוציאה לפועל.

 

המבנה ההלכתי שונה ממבנה זה הן מבחינת המבנה הבסיסי מכיון שהרשות המחוקקת היא