פרשת שופטים - ההתבטלות ואני העצמי

מאת: אלי הולנדר

קטגוריה: מ. פרשת שופטים

 

פרשתינו, פרשת שופטים, כשמה כן היא, עוסקת הרבה בשופטים ובשאר המנהיגים של עם ישראל: השופטים והשוטרים, בית הדין, הכהנים והלויים, המלך, הנביא.

 

 

כאשר האדם נחשף לכל המנהיגים המובילים הללו, זה נותן לאדם תחושת התגמדות. מי אני לעומתם? האדם מבין שהוא צריך לכופף עצמו לעומתם, לקבל מהם, ולהתבטל אליהם. 
והפרשה אומרת לנו זאת במפורש: "ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך... ושמרת לעשות ככל אשר יורוך. על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה, לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל." (י"ז, י'-י"א)

 

ולמי שמבין זאת רק בדרך הקשה: "והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמע אל הכהן העמד לשרת שם את ה' אלהיך או אל השפט ומת האיש ההוא ובערת הרע מישראל. וכל העם ישמעו ויראו ולא יזידון עוד. " (י"ז, י"ב-י"ג).


אמנם, בעל חובות הלבבות, בהקדמתו, מפנה את תשומת ליבנו למה שמופיע לפני הפסוקים הללו. באיזה מקרה "ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך..." נטו? התורה פרטה באיזה מקרים: "כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין ובין נגע לנגע דברי ריבת בשעריך..." (י"ז, ח')


מסביר חובות הלבבות, דוקא בעניני דינים צריך להתבטל ולהסתמך אך ורק על הקבלה, על הגדולים, על המסורת. אד בעניני אמונה, לא מספיק רק קבלה בלבד, אלא צריך חיבור של הקבלה, הלימוד, יחד עם הזדהות אישית עם הדברים, העברת הדברים במסננת האישית המיוחדת של כל אחד ואחד.


אם כן, בנוסף לחשיבות המנהיגים, הקבלה, יש גם מקום לאדם הפשוט ולמיוחדות שלו.

 

כעין זה הופיע גם בפרשה הקודמת, פרשת ראה. "לא תעשון כן לה' אלוהיכם". ודרש על כך הרב נריה: לא להיות יס-מן, לא לומר רק "כן, כן", אלא לשאול שאלות.

 

וכן דרש הרב חיים שמואלביץ': לא לעשות דברים מתוך "כן, כן", אלא מתוך הזדהות, מתוך התלהבות, מתוך עצמך.

 

וכך מקובל לדרוש על קרבנות הנשיאים. התורה מאריכה אריכות גדולה וחוזרת על כל קרבן של כל נשיא ונשיא בחנוכת המשכן, אף שלכאורה כל הקרבנות הם אותו דבר. לומר לנו, שבמעשה הם אותו דבר, הקרבנות זהים. בדינים הולכים לפי הקבלה, לפי המסורת בלבד. אך במחשבה הם לא אחידים, אלא שונים. לכל שבט, לכל נשיא, יש את הכוונות המיוחדות שלו, הבאות מעצמיותו, שהוא יוצק לקרבן הזהה שהוא מביא. ובמדרש יש אכן פירוט של הכוונות המיוחדות של כל שבט ושבט ביחס לקרבן שלו.


במעשה - כולנו אחידים, נוהגים "על פי הדבר אשר יורוך". אך במחשבות שאנו משלימים בהם את המעשים, כל אחד צריך להכניס את האני העצמי המיוחד שלו.


אנו נמצאים עתה בתחילת חודש אלול. בתהליך התשובה מחד גיסא עלינו לחוש התבטלות, התכופפות כלפי ה', "אין עוד מלבדו". מאידך גיסא, התשובה היא לא קבלה על עצמינו מסגרת זרה, אלא התשובה היא שיבה אל העצמיות שלנו, התוך שלנו, החלק אלוק ממעל שנמצא בתוך תוכנו. התשובה, התורה, רק עוזרים לנו לשכלל את העצמיות שלנו.

מחד גיסא עלינו לפשפש במעשינו היכן אנו לא מספיק נוהגים "על פי הדבר אשר יורוך". ומאידך גיסא עלינו לפשפש היכן אנו לא מספיק מוציאים אל הפועל את התפקיד המיוחד הבלבדי שיש לכל אחד ואחד מאיתנו.