חנוכה - הכלבים נובחים והשיירה עוברת

maoz_tzurכמו בכל שאר החגים, גם בחנוכה אנו חוגגים את הנצחון באוכל, שוב ניסו להשמיד (תרתי משמע) אותנו, שוב הקב"ה הציל אותנו – אז יאללה לסופגניות... אין הרבה שירי קודש לחנוכה (יש מגוון שירי חול של אנשי הציונות החילונית שמשום מה חשו הזדהות עם המרד הדתי שקרה בכ"ה בכסלו). אחד היחידים הוא "מעוז צור". רובנו מדקלמים אותו תוך כדי הדלקת הנרות ולא תמיד נותנים את ליבנו למשמעות שמאחורי השיר הזה ובזה אני רוצה לעסוק. מה הקשר לחנוכה?

 

 

"מעוז צור" מספר לנו בעצם מור"קים (= מורשת קרב) של עם ישראל בכל דורותיו, הוא פותח בפרעה, ממשיך עם נבוכדנצר ומשם קופצים לביקור אצל מרדכי ואסתר בפרשיית המן, משם עושים שלום יפה לאנטיוכוס ומסיימים בבקשה מרבונו של עולם שיפסקו הרדיפות אחרינו ויביא לנו את הגאולה כאן ועכשיו ("הקם לנו רועים שבעה").
פרשיית מתתיהו ובניו במלחמתם באנטיוכוס היא רק פרט מכל מגוון האסונות (והניסים שניצלנו אף על פי כן) אז למה שרים את זה בחנוכה? ואם אנחנו כבר ניגשים לעשות סקירת אסונות ונסיונות השמדה לעם ישראל לא שכחנו משהו?! היה איזה אירוע "קטן" בשנת 67 לספיה"נ נהרגו שם "כמה מאות" יהודים ואם אני לא טועה גם נחרב שם איזה "מרכז תרבותי" חשוב לעם היהודי!
ועוד בנוסף לשאלות הנ"ל יש לנו סקופ קטן: המנגינה המוכרת שאנו שרים של "מעוז צור" היא מנגינה של שיר לכת גרמני! עד כאן! יש גבול! זה כמו לשיר את "אני מאמין" בהמנון של ה-SS זה נשמע לכם הגיוני?! אי אפשר היה לקחת מנגינה יהודית מקורית?! ניגש אל התשובות:

דבר ראשון הסיבה שהמשורר בחר שלא לחבר בית לחורבן ביהמ"ק השני ולגלות רומי היא שהשיר מספר לנו על גאולות ולא על צרות ומגלות עדיין לא נגאלנו. השיר נכתב בגרמניה במאה ה-13, בשיאם של מסעות הצלב. מחבר השיר עלום השם (ראשי תיבות מרדכי) חווה את שטף צרות גלות רומי במלוא עוצמתם ולכן אין מה לשיר על זה. הוא רומז על זה בבית האחרון: "נקום נקמת דם עבדיך מאומה הרשעה... דחה אדמון בצל צלמון.... = אדמון הוא כמובן אדום שהיא רומי הרשעה, לצלמון מצאת שני פירושים: האחד מלשון צלמות ומשמעות הדבר מתוך הטבח שאדום עושים בנו, והפירוש השני צלמון = צלם וגם כאן המשמעות היא הטבח של מלכות אדום בשם אותו צלב.
נשארו באמתחתנו שתי שאלות: למה דווקא בחנוכה ומה זו המנגינה המזעזעת הזו?!

שני כיווני מחשבה עלו לי על הקשר בין השיר הזה לחנוכה הכיוון הראשון הוא די טכני, חנוכה הוא הנס האחרון הנראה בעיני המחבר ולכן בחנוכה עורכים מעין סיכום גאולות וציפיה לבאות.
הכיוון השני הוא יותר מהותי. מחבר השיר מזדהה הכי הרבה דווקא עם נס חנוכה. בניגוד לשאר צוררי ישראל שקמו עלינו, אנטיוכוס לא רצה להשמיד את עם ישראל. כל מה שהוא רצה זה "רק" להמיר את דתנו ואמונותינו. תהיו יוונים ולא יקרה לכם כלום. הוא גזר גזירות על כל יסודות דתנו במטרה להשכיח אותה. גם במסעות הצלב עומדים אנו עם אותו סוג של צורר. "רק תתנצרו ולא ניגע בכם לרעה" – זה היה המסר של הצלבנים. גם כאן יש נסיון לפגוע בפך השמן היהודי, בנקודה הפנימית הטהורה המפעמת בלב כל יהודי. גם כאן מקווה המחר לנקמתו של הקב"ה מאותם צוררים המנסים להשכיח את קדושת העם היהודי ויחודו מליבנו. גם כאן מצפים לנס שיציל אותנו וישמור על פך השמן.

נותרה לנו שאלה אחת; למה לבחור דווקא במנגינה של צוררי היהודים?
התשובה היא מתבקשת והיא עוצמתית, אתם יכולים לנסות להמיר את דתנו, לכפות עלינו אמונות זרות, להרוג אותנו, להגלות אותנו, לאנוס ולרצוח אותנו אבל העם היהודי מעל לכל צרות אלו.
אנו שומעים את המגינות שלכם אבל אוזנינו הם רק בבחינת "הכלבים נובחים והשיירה עוברת", שיירת נצח ישראל אשר שום צורר ושום אומה לא יכולה לה. ולכן כשנשיר את השיר הזה בחנוכה הקרוב לא רק נשמח על הנס שעשה עמנו "בימים ההם בזמן הזה" אלא נשמח על נצח ישראל שלא ישקר ולא ינחם" על הנקודה היהודית, על הניצוץ היהודי שבער, בוער ועוד ימשיך ויבער עד סוף כל הדורות.