על ט"ו בשבט

מאת: גלעד נגר

קטגוריה: מ. ט"ו בשבט

הגמרא במסכת ר"ה (משנה א) אומרת – באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי, בית הלל אומרים בחמשה עשר בו. והלכה כדברי בית הלל, בחמשה עשר בו.
ט"ו בשבט הוא ר"ה לאילן לעניין מעשרות, שתחילת השנה של הפירות היא בט"ו בשבט, שאסור לעשר משנה אחת לשנה אחרת. וכן גם לענין ערלה ונטע רבעי שהשנה נגמרת בט"ו בשבט, וכן לעניין שמיטה.
למרות שאנו קוראים ליום זה ראש השנה, אין בו איסור מלאכה כמו יו"ט, אבל לא אומרים בו תחנון ונוהגים להרבות באכילת פירות ארץ ישראל משבעת המינים. יש בראש השנה הזה משהו משבח ארץ ישראל; ביום הזה מתחדשת האדמה שבא"י להניב תנובתה ולהוציא פירותיה ולהראות שבחה של ארץ ישראל. על פירות האילן נאמר (דברים ח): "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש" - הרי שבחה של ארץ ישראל בשני מיני דגן וחמשה מיני פירות האילן, (כשדבש – הכוונה לתמרים).
יום זה הוא יום שאדמת ארץ ישראל מתחדשת בו להוציא שמנה ודובשה, יום של שמחה הוא לישראל נוחליה אוהביה ומצפיה.
ביום הזה נהגו לדבר על שבחה של ארץ ישראל ומעלותיה, א"י היא חביבה מכל, שנאמר: "ארץ חיטה ושעורה נחלי מים ותהומות יוצאים בבקעה ובהר ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצוב נחושת... ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה תמיד, עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה".
אנחנו רואים עד כמה ארץ ישראל חשובה וכמה פסוקים ומדרשים נאמרו בשבחה. השנה היא שנת שמיטה, וענין זה בולט יותר. שנה אחת נותנים לקרקע לנוח ומנסים לשמור שנת שמיטה כראוי. והשנה השביעית באילנות מתחילה בט"ו בשבט, שהוא ראש השנה לאילנות. הפגישה עם העץ היתה פגישתו הראשונה של האדם הראשון עם הבריאה בראשית ימיה. "ויטע ה' אלקים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר", לא מצא הבורא משכן טוב ונאה לנזר את הבריאה מאשר גן העצים. וימיו הטובים של האדם היו בצילם של העצים הנחמדים למראה וטובים למאכל. גם ראשית פגישת האדם עם ארץ ישראל היתה עם העץ: "כי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל". זוהי המצוה הראשונה שנצטוו ישראל בכניסתם לארץ. הנטיעה עדות היא לקביעות וליציבות. היא נותנת ביטוי עז ורב משמעות להאחזות בקרקע ולירושת הארץ, מעשי הנטיעה בארץ מסמלים את המפנה של העם, המעבר מעם המדבר הנע ונד ממקום למקום אל עם דבק בארצו ובאדמתו ומתפרנס מתנובתה. ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות למצוות התלויות בארץ, אבל שבנ"י גלו, אז הפך יום ט"ו בשבט לחג ההתקשרות של העם בגולה לטבע ארצו, שעם ישראל חזר לארץ נתווספה ליום הזה משמעות חדשה וצורות חדשות, החג נהפך ליום של נטיעת עצים על אדמת המולדת.
גם האדם נמשל לעץ. נטיעת האילנות איננה רק מצווה מוטלת עלינו, בני האדם, אלא גם הבטחה אלוקית ע"י הנביאים, שארץ ישראל תחזור ותמלא עצי פרי כסימן וכשלב בתהליך גאולת ישראל. הנביא יחזקאל מודיע לנו שכשאנו רואים עצים נושאי פרי הממלאים את הרי ישראל אנחנו רואים את עם ישראל חוזר לארצו – וזה מהווה את גאולת האומה הישראלית (מהספר טל חרמון).
בנטיעת האילנות יש גם מצווה מיוחדת של ישוב ארץ ישראל: "וכי תבואו אל הארץ ונטעתם..." אנחנו רואים שרק כשעם ישראל בארצו, הארץ פורחת ומוציאה פירותיה, ואפשר לנטוע אבל כשאומות העולם היו בארץ ראינו שכמה וכמה פעמים הגויים ניסו לקחת מאיתנו את הארץ ולא הצליחו.

יהי רצון שנזכה להתחבר לארצנו ולעבוד את האדמה ובזכות זה יבוא הגואל במהרה בימינו אמן.