ההכנות לפסח

nikiayon_pesachכאן בקצרה נסקור את ההכנות הנדרשות לחג הפסח. נעיין במקורות הענין בתורה, נסקור בקצרה את היסודות ההלכתיים הנובעים מכך ולבסוף נציע את דרך ההכנה המעשית בימנו.

 
איסורי החמץ
ראשית לפני קיום ה'עשה טוב' של החג ואלו מצוות העשה של ההגדה, אכילת מצה ומרור ושתיית ארבע הכוסות, יש לוודא שנ'סור מרע' ולא נעבור על איסורים חלילה.
מצוות הלא תעשה המיוחדות לחג הפסח קשורות כמובן לחמץ. ראש לכל האיסורים הוא איסור האכילה עצמו, לאו זה נכתב שלוש פעמים בתורה; "כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ ..." (שמות י"ב, כ'), "... וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ" (שמות י"ג, ג'), "לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ ..." (דברים ט"ז, ג').
ובניגוד ללאו רגיל שעונשו מלקות (ע"פ רוב), כאן מציינת התורה פעמיים; "... כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל ..." (שמות י"ב, ט"ו), "... כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ" (שמות י"ב, י"ט). וכך פסק הרמב"ם בספר המצוות "שהזהירנו מאכול חמץ בפסח והוא אמרו 'לא יאכל חמץ'. ובאר שהוא בכרת ואמר 'כי כל אוכל חמץ ונכרתה', אם היה מזיד. ואם היה שוגג חייב חטאת קבועה" (ל"ת קצ"ז).

בענין הצורך לחזור על לאו זה שלוש פעמים נחלקו רבי יהודה ורבי שמעון (ברייתא בפסחים כח:), לרבי יהודה "חמץ בין לפני זמנו בין לאחר זמנו - עובר עליו בלאו, תוך זמנו - עובר עליו בלאו וכרת" וטעמו "תלתא קראי כתיבי: לא יאכל חמץ וכל מחמצת לא תאכלו לא תאכל עליו חמץ. חד לפני זמנו, וחד לאחר זמנו, וחד לתוך זמנו". אך רבי שמעון אומר: "חמץ לפני זמנו ולאחר זמנו - אינו עובר עליו בלא כלום, תוך זמנו - עובר עליו בכרת ובלאו" ובענין ריבוי הפסוקים יסביר "חד - לתוך זמנו, וכל מחמצת - מבעי ליה, לכדתניא: אין לי אלא שנתחמץ מאליו, מחמת דבר אחר מנין? תלמוד לומר: כל מחמצת לא תאכלו. לא יאכל חמץ - מיבעי ליה לכדתניא; רבי יוסי הגלילי אומר: מנין לפסח מצרים שאין חימוצו נוהג אלא יום אחד - תלמוד לומר לא יאכל חמץ וסמיך ליה היום אתם יצאים". להלכה נפסק כרבי יהודה לפני הפסח וכרבי שמעון לאחר הפסח, כלומר פסוק אחד בא לאסור חמץ לפני הפסח (מחצות היום), פסוק שני בא לאסור בלאו וכרת בפסח עצמו ופסוק שלישי בא לאסור חמץ מחמת דבר אחר (ב"י ריש סי' תמ"ג).

איסור נוסף הקיים בחמץ בפסח הוא איסור "בל יראה ובל ימצא". התורה עצמה מבארת מדוע החמירו בחמץ יותר מכל שאר איסורי אכילה שאפילו הימצאותו ברשות יהודי אסורה ! "שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ" (שמות י"ב, י"ט). להלכה פסק הרמב"ם "המניח חמץ ברשותו בפסח אע"פ שלא אכלו עובר בשני לאוין שנאמר לא יראה לך שאור בכל גבולך ונאמר שאור לא ימצא בבתיכם, ואיסור החמץ ואיסור השאור שבו מחמצין אחד הוא" (הל' חמץ ומצה פ"א ה"ב).

עוד יש לדעת, שחז"ל החמירו באיסור חמץ שאף אם נפל פירור כל שהוא לתערובת של שאר מאכלים הוא אינו בטל ! "אמר רבא: הלכתא, חמץ בזמנו, בין במינו בין שלא במינו - אסור במשהו" (פסחים ל.) וכך פסק הרמב"ם (הל' חו"מ פ"א ה"ה) והשו"ע "חמץ בפסח אוסר תערובתו בין במינו בין שלא במינו, במשהו, אפילו בהנאה" (או"ח סי' תמ"ז סע' א') ומבאר המשנ"ב שם: "שחכמים החמירו בו כיון דאית ביה כרת ולא בדילי מניה כולי שתא וי"א משום דהוי דבר שיש לו מתירין לאחר הפסח".

נוסיף מעט נופך מחשבתי לענין מתוך דברי הזוהר הקדוש "ואקרון חמץ יצר הרע" (ח"א דף רכו:), כלומר החמץ חמור יותר משאר כל האיסורים משום שהוא מסמל את הדגשת החומר על פני הרוח, וזה כל ענינו של היצר הרע ! וזה עיקר היציאה מעבדות לחירות, שחרור מכבלי השעבוד לבני אנוש שענינם חומר ומעבר לעבודת ה' שעינו הרוח. חיזוק לכך נמצא בכך שהזוהר מכנה את "מאן דאכיל חמץ בפסח כמאן דפלח לעכו"ם" (ח"ב דף קפב.) וזאת משום שהחמץ מייצג את הניתוק הגמור מה' (לכן אין חמץ בקורבנות ! ).

הכשרת הבית
לאחר שראינו את חומרת איסורי החמץ, יש להערך להסרת החמץ מתוך בתינו. התורה עצמה התיחסה לצורך הנ"ל בכך שיש מצוות עשה להשבית את החמץ "... אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל ..." (שמות י"ב, ט"ו). וכך פוסק הרמב"ם בספר המצוות "שצונו לבער חמץ מבתינו ביום ארבעה עשר מניסן וזו היא מצות השבתת שאור והוא אמרו יתעלה אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם. ויקראוה החכמים גם כן מצות ביעור ר"ל ביעור חמץ" (עשה קנ"ו).

הדרך המעשית לעשות את ההשבתה הנ"ל, היא כמובן ע"י ניקוי הבית מכל החמץ שיש בו וביעורו מן העולם. מטרתנו להגיע למצב שלא יהיה ברשותנו חמץ כלל ! כדי לא לעבור על איסור בל יראה ובל ימצא. אמנם רק על חמץ יותר מכזית עובר על האיסור, מכל מקום נהגו להקפיד שלא ישאר אפילו פירור משום שאם יתגלגל פירור לתוך המאכל הוא לא יתבטל (כפי שציינו לעיל) ואז הוא יאסור את כל המאכל ! ולכן נהגו לבער מהבית את כל החמץ. וכך פסק המשנ"ב "אכן באמת יש מחלוקת בין הפוסקים בזה דדעת הרבה פוסקים דאפילו פחות מכזית צריך ביעור ודוקא כשראוי לאכילה קצת אבל אם היה מטונף קצת ופחות מכזית א"צ לבער לכו"ע" (סי' תמ"ב ס"ק ל"ג).

מכל מקום, למדנו שיש לנקות את הבית מחמץ ! ולא מלכלוך ואבק ! אין בכוונתנו למעט בטורח הנקיון לפסח, אדרבא, יש לטרוח אבל בכיוון הנכון ! יש להפעיל שיקול דעת; א. היכן עשויים להיות פירורי חמץ, ב. האם פירורים אלה עלולים ליפול למאכל (אין חשש שפירורים מעל ארון שגובהו 2.40 מטר יפלו למאכל), ג. אם הפירורים ראויים למאכל כלב. מנסיוננו ראינו פעמים שכאשר הגיעו לשלב הנקיונות במטבח נותרו מקומות שלא טרחו לבער משם פירורים קטנים בעוד שבשאר הבית ניקו מקומות שלא היה חשש לגביהם.

לאחר הניקוי מגיע שלב הביעור הסופי, כאן נהגו גם לבטל (ולהפקיר) את החמץ וגם לבער את שארית החמץ באש. מטרת הביעור הכפול היא, שמא לא יבטל בלב שלם מחד או מאידך שמא יש ברשותו חמץ שלא נמצא בבדיקה והרי הוא עתה הפקר ולא עובר עליו בבל יראה ובל ימצא.

הכשרת כלי הבישול והאכילה
למדנו שהחמץ בפסח הוא מאכל אסור ואף חומרתו רבה משאר מאכלי איסור בשני תחומים; א. האוכל כזית ממנו חייב כרת, ב. הוא אינו בטל בתערובת. חז"ל (בסוף מסכת ע"ז) למדו מכלי מדיין שנלקחו בשלל המלחמה שיש להגעיל כלים לפני השימוש בהם, כדי להפליט מתוכם את טעם מאכלי האיסור שנבלע בהם. עוד לימדונו חז"ל כלל בהגעלה "כבולעו כך פולטו", כלומר בדרך שבה נבלע הטעם של האיסור כך הוא יפלט.

על פי העקרון הנ"ל יש לגשת להכשרת המטבח לפסח; מקומות שבהם החמץ הוא קר די בניקוי חיצוני ואין צורך בהכשרה כל שהיא (מקרר, דלתות הארונות, מדפים וכו'). מקומות וכלים שבאו במגע עם חמץ חם יש להכשירם, אם המגע היה ע"י רותחים יכשיר בהגעלה (סירים וכלי אכילה) אם המגע היה ע"י האש עצמה יש צורך בליבון - שרפה באש (מחבתות, תבניות, שיפודים וכו').

כפי שניתן להבחין פרטי הדינים כאן רבים וסבוכים, ישנם כלים שלא ניתן להכשירם כלל (כלי חרס, פורצלן וכו' ), הכלים שמיועדים להגעלה צריכים להיות נקיים (הגעלה לא מורידה חמץ ממש בניגוד לליבון), אין להשתמש בכלי 24 שעות לפני ההגעלה ועוד ועוד ...

מומלץ לכל בן תורה; א. לעיין בהלכות הכשרת כלים לפחות בכדי לדעת מה לשאול, ב. להשתדל עד כמה שאפשר לא להזדקק להכשרה ולהשתמש בכלים המיועדים לפסח אם האמצעים מאפשרים זאת (ניתן להסתדר שבוע בלי תנור, הכשרתו קשה ומסובכת), ג. לשאול מורה הלכה בכל שאלה שצצה "לא הביישן למד" !

הכשרת בני הבית
לאחר שסיימנו את ההכנות ל'סור מרע' שזה הסרת החמץ, יש חשיבות רבה ביותר להכשיר את עצמנו לקראת ה'עשה טוב' של החג, וזה ע"י קיום מצוות ההגדה, אכילת המצה והמרור ושתיית ארבע הכוסות.

המצוה המרכזית של הפסח, היא סיפור יציאת מצרים ! שאר המצוות (מצה מדאורייתא ומרור וארבע כוסות מדרבנן) מקבלות את ערכן מתוך הבנת והפנמת המסר של ההגדה. אין כאן המקום להאריך בעניני ההגדה, הקורא הנבון ימצא בנקל ספרים רבים המבארים את ההגדה בכלל ואת ענין יציאת מצרים בפרט !

המלצתנו לך בן התורה, הקדש כמה שעות להתכונן לליל הסדר! שב עם אחיך, למד איתם כמה מקטעי ההגדה ! הבא אל ביתך מעט מאור התורה שלמדת ! ניתן במאמץ לא רב להשפיע שפע רוחני רב על כל בני הבית, שפע זה יהיה תכלית ההכשרה של הבית, הן מהחמץ המעשי והן מהחמץ הרוחני.