ט"ו בשבט - על האדם ועל עץ השדה

treeידועה מחלוקתם של בית הלל ובית שמאי, בנוגע למועד בו חל ראש השנה לאילן:
"באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי בית הלל אומרים בחמשה עשר בו

 

ין זה נאמר ביחס לדיני מעשר, שאין לעשר פירות משנה זו, שלפני ט"ו בשבט, על הפירות שלאחר ט"ו בשבט – ולהיפך, כדברי רש"י במקום: "לענין מעשר, שאין מעשרין פירות האילן שחנטו קודם שבט על שחנטו לאחר שבט, שבאילן הולך אחר חנטה". החנטה היא תחילת גדילת הפרי, "הוצאת פרי קטן", כדברי המאירי.

אולם כאשר מסתכלים בנוסח המשנה, הוא קצת תמוה: מדוע ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילן, ולא לאילנות?
את השאלה הזו, שואל בעל ספר "אוהב ישראל", ועונה על זה כך:
"ענין ט"ו בשבט צריך ...להבין הלשון ר"ה לאילן מהראוי היה לומר ר"ה לאילנות ... יש לומר, דהנה כתיב (דברים כ, יט) כי האדם עץ השדה. היינו כמו שיש באילן שרשין וענפין וטרפין ופירות. כמו כן ישנו ג"כ באיש הישראלי ע"י מעשיו הטובים… ופירות האילן הם מצות ומע"ט שהאדם עושה וצריך להתחדש בכל שנה ושנה להתחזק ביתר שאת ועוז אך ביראת ה' כל היום..."
פירוש דבריו: האדם משול לעץ השדה כמו שלומדים מהפסוק שהביא, וכמו שאנו מוצאים בדימויים רבים, כגון :"אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים...והיה כעץ שתול על פלגי מים וגו' " (תהילים א'), "צדיק כתמר יפרח, כארז בלבנון ישגה" (שם, צ"ב) ועוד רבים. פירות האילן-האדם הם מצוותיו ומעשיו הטובים. 

כוונת רבותינו במשנה היתה לרמוז לאדם, כי גם עליו, כמו על העץ, בכל שנה חדשה, עליו להתחיל מחדש את עבודתו ולהוסיף בה מאז שנה שעברה. כל שנה – והחשבון שלה, כל שנה – ותוספת המדרגה שלה. - וזו הסיבה שזה "ראש השנה לאילן" דווקא ולא לאילנות, כדי לרמוז שכמו האילן, האדם צריך להצמיח את פירותיו.

אפשר להוסיף ולומר בכיוון זה, כי לא רק בקיום המצוות ומעשיו הטובים של האדם עליו להתקדם, אלא גם בחיי החול שלו, שכן אומרים חז"ל שאפילו שיחת חולין של תלמידי חכמים צריכה לימוד (מסכת עבודה זרה, י"ט, ע"ב), שנאמר ביחס לצדיק :"ועלהו לא יבול" (תהי', א') ומסביר רש"י: "הוי דבר קל שבאילן וכתיב לא יבול כלומר לא ילך לאיבוד", ובתקופה של ט"ו בשבט, מתחילים העצים ללבוש לבוש עלים, לאחר שהורידוהו במהלך הסתו והחורף, כך גם האדם, בהתחדש עליו שנה, צריך לבדוק שגם עלהו, שיחות החול שלו, מתחילים תהליך מחודש של עליה, צמיחה ושיפור.