פסח - עתה בני חורין

מאת: הרב אליהו בלום

קטגוריה: מ. פסח

כשמשה חוזר למצרים בשליחות ה' ובשורת הגאולה בפיו, אומר לו פרעה [שמות ה]: "לָמָּה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן תַּפְרִיעוּ אֶת הָעָם מִמַּעֲשָׂיו לְכוּ לְסִבְלֹתֵיכֶם" ואמר שם פרעה "תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים וְיַעֲשׂוּ בָהּ וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר".
 פרעה מבין את הסוד של "להיות עסוקים עד בלי זמן לחשוב" ואכן כשמשה מגיע אל העם כתוב "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה." ועל כך מעיר הרמב"ן [שמות ו,ט]:
 מקוצר רוח ומעבודה קשה - לא בעבור שלא יאמינו בה' ובנביאו, רק שלא הטו אוזן לדבריו מקוצר רוח, ...וקוצר הרוח הוא פחדם שלא יהרגם פרעה בחרב כאשר אמרו שוטריהם אל משה, ועבודה קשה, הוא הדוחק שהיו הנוגשים אצים בהם ולא יתנום לשמוע דבר ולחשוב בו:
החסרון של קוצר הרוח אינו רק ענין של חוסר זמן חשיבה אלא הוא עמוק הרבה יותר. ענין בה מבטא שקיעה בעולם שעניינו הוא היום יום-העכשיו, וחוסר יכולת לשאת מבט אל העתיד הרחוק יותר, בין אם הסיבה היא פחד מהעונש כלשון הרמב"ן-"וקוצר הרוח הוא פחדם שלא יהרגם פרעה בחרב" בין אם הסיבה היא פנימית רוחנית –כניסה לשגרה של עבודה קשה ויומיומית.
אף בחיי אדם מן השורה,שבהגדרה הוא בן חורין, אנו מוצאים תופעה דומה. כניסה לחיי השגרה ברמה כזאת עד שאין הוא פנוי נפשית לחשוב ולבחון את עצמו ואת דרכו.
חז"ל דרשו על הפסוק "על כן יאמרו המושלים בואו חשבון תבנה ותכונן עיר סיחון"
"א"ר שמואל בר נחמן א"ר יוחנן, מאי דכתיב: +במדבר כ"א+ על כן יאמרו המושלים וגו'? המושלים - אלו המושלים ביצרם; בואו חשבון - בואו ונחשב חשבונו של עולם, הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה; תבנה ותכונן - אם אתה עושה כן, תבנה בעולם הזה ותכונן לעולם הבא" [ב"ב ,עח:]
ועל הפסוק "זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי וְשָׂם דֶּרֶךְ אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים" דרשו חז"ל:
"רבינא אמר: וְשָׂם דרך אראנו בישע אלהים. אמר רבי יהושע בן לוי: כל השם אורחותיו - זוכה ורואה בישועתו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר +תהלים נ'+ וְשָׂם דרך, אל תקרי וְשָׂם אלא וְשָׁם דרך - אראנו בישע אלהים.".
ומשמעות דרשות אלה אחת היא, שחובה עלינו להתבוננן בדרכנו , להבין מאין באנו ולאן אנו הולכים, ולנסות ולמצוא את מקומנו הנכון בתוך התהליך האלוקי הכללי בעולם. אדם שפועל כך ובוחן את דרכיו בונה את עולמו הן בעולם הזה והן בעולם הבא.
הרמח"ל בספרו "מסילת ישרים" אומר בפרק החמישי, שם הוא דן במפסידי מידת הזהירות:
"כי בהיות האדם טרוד בעניני עולמו, הנה מחשבותיו אסורות בזיקי המשא אשר עליהם, ואי אפשר להם לתת לב אל המעשה. והחכמים עליהם השלום, בראותם זה אמרו (אבות פ"ד): הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה. כי הנה העסק מוכרח הוא לאדם לצורך פרנסתו, אך ריבוי העסק אינו מוכרח שיהיה כל כך גדול עד שלא יניח לו מקום אל עבודתו, על כן נצטוינו לקבוע עתים לתורה..."
אנו נמצאים היום במציאות תובענית ולוחצת ביותר. כולם "עסוקים ועמוסים" ואינם מוצאים זמן לעצור ולהתבונן בעצמם ועולמם. לכאורה דוקא בעולם של קידמה הכל אמור להיות יותר מהיר ופשוט ואמצעים טכניים רבים עומדים לרשותנו כדי לשפר את איכות חיינו ובין השאר אף לחסוך לנו זמן יקר ולשחרר לנו מעט "זמן התבוננות".
אכן אנו שומעים לא אחת על הניסיון לצמצם את שבוע העבודה ולהרחיב את שעות הפנאי של האוכלוסייה. אך עם כל זאת לא נראה שהמושג "תרבות שעות הפנאי" הולך לפתור את בעיית מרוץ החיים והטירדה האנושית, והתחושה היא שאנשים ימלאו את הזמן הפנוי במירוץ אחר- מירוץ בצריכת בידור,מירוץ קניות שאינם נחוצות [כפי שנעשה בפועל ב"ארץ הקידמה ואם התרבות המערבית" –בארצות הברית, שם אנשים ממלאים את יומם הפנוי –ה-sunday בקניות אינסופיות ובמירוץ מ"קניון" אחד למשנהו. תופעה המכונה שם ""shopping day.]
אין ספק שדבריו של הרמח"ל לעיל, שם הוא מזכיר את דברי חז"ל במסכת אבות "הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה" נותנים לנו מפתח חשוב להבנת הבעיה ומציאת היסוד לפתרונה.
כאמור לעיל,כשפרעה אומר "תכבד העבודה על העם ואל ישעו בדברי שקר", כוונתו אינה רק טכנית-להעסיקם עד "מעל לראש"- אלא כוונתו היא מהותית, פרעה מבין שחלומות על חירות וחופש אפשריים רק במציאות נפשית מסוימת. ובעיקר צריך רוח נכונה שתשרה על העם ושאותה מנסים עכשיו משה ואהרון להפיח בהם. ולכן הוא מעסיקם יותר ויותר כדי "שלא ישעו בדברי שקר".
אף עצת היצר היא כזו. יש בנו נטיה טבעית להעסיק את עצמנו בכל מה שהחיים מעמידים בפנינו. מעין תזזית אין סופית. ואמנם "אדם לעמל יולד" והארץ "לא לתוהו בראה אלא לשבת יצרה" אך, שוכחים אנו לפעמים את הכיוון-מה עיקר ומה טפל. אומר לנו הרמח"ל –אלו דברי חז"ל-שמדגישים לנו "הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה" ואז תגלה מה עיקר ומה טפל ותדע לשלב במרוץ חייך כמה יסודות חשובים שיתנו להם טעם וערך.
אנו עומדים לפני חג הפסח –חג החירות, חירות זו מה טיבה?
המשנה בפסחים בפרק העשירי [משנה ד] מגדירה את סדר ההגדה ואומרת : "מתחיל בגנות ומסיים בשבח"
חלקו האמוראים מה כוונת המשנה :
"מאי בגנות? רב אמר: מתחלה עובדי עבודת גלולים היו אבותינו. ושמואל אמר: עבדים היינו." [פסחים קטז.]
מחלוקת זו מגדירה בפשטות שני מהלכים בהגדה, מהלך של גאולה פיזית "עבדים היינו –ויוציאנו..." ומהלך של גאולה רוחנית "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו".
משמעותם של דברים שחג המצות אמור לחקוק בנו תודעה זו של "בני חורין" על שתי משמעויותיה,וכדברי חז"ל במשנה במסכת אבות [ו,ב]:
"ואומר והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות אל תקרא חרות אלא חירות שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה."
ואם תשאל מדוע? תקבל את התשובה בהמשך אותה משנה:
"וכל מי שעוסק בתורה תדיר הרי זה מתעלה שנאמר +במדבר כ"א י"ט+ וממתנה נחליאל ומנחליאל במות"
התורה מסוגלת לגעת בנימי הנפש הדקים של האדם ולרוממו. אינה דומה הסתכלות של בן תורה על העולם להסתכלות של אדם רגיל. וכך ע"י למידת תורת ה' שהיא גם תורת הנפש הפנימית ,אדם מתעלה ומתרומם.
יש להוסיף לדברים הנ"ל את דברי ריה"ל בהתייחסו לשבתות ולמועדים. [מאמר שלישי; ה,י]
תפיסת ריה"ל היא שחיינו בנויים באופן שהם שזורים תחנות עצירה. שבתות, ראשי חדשים, מועדים וכד',שענין הוא מילוי מצברים, תיקון,כפרה והתבוננות.
סיכום הדברים שם בפי מלך הכוזרים כולל משפט מרכזי:
"בחשבי על מצבכם ראיתי כי אמנם יש לאלוה סוד בדאגו להשארתכם וכי את השבתות והמועדים שם האלוה בין הסבות החזקות ביותר להשתמרות דמותכם וצביונכם... "
הווי אומר שאותם "תחנות עצירה" אפשרו לאומתנו להתקיים ולהמשיך בדרכה לאורך הדורות למרות כל התלאות והצרות. הם שאפשרו שמירת צביון,מציאות רוחנית והם שנתנו תקוה לעמנו לאורך הדורות .
וכך בכלל ובפרט שומה עלינו לעצור , לחשוב ולהתבונן ולנצל את הזמנים המיועדים לנו לכך מאת בורא עולם, ומתןך כך נזכה בחג הפסח הבעל"ט לעסוק בגאולה הראשונה שנגאלו אבותנו ולקרב בעז"ה את הגאולה השלימה במהרה בימינו, אמן.