פסח - "חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים

mirrorמהי המצווה שקשה ביותר לקיימה בליל הסדר?
ישנן כמה מצוות בליל הסדר חלקן דאורייתא וחלקן דרבנן. עם ישראל צדיקים בני צדיקים מחמירים במצוות, באכילת מצות, 4 כוסות וכו', והעיקר לצאת ידי חובת המצווה.
לעניות דעתי ישנה מצווה שאותה קשה לקיימה ומעודי תמהתי כיצד יוכל האדם לקיימה בשלמות.

 
חז"ל אומרים (פסחים קטז עמ"ב): "חייב אדם לראות את עצמו כאילו יצא ממצרים". איך יוכל האדם לחשוב זאת בעיניו כאילו הוא יצא ממצרים? כיצד האדם יקים מצווה זו שקשה לקיימה?
חשבתי להסביר את עניין זה בכיוון מסוים, וזימן לידי הקב"ה ספר שרובנו לא מכירים אותו: "חוכמה ומוסר" של הסבא מקלם ר' שמחה זיסל זיוו מקלם זצ"ל מגדולי תלמידיו של ר' ישראל סלנטר זצ"ל ובו דן הוא בזה ונביא עיקרי דבריו: חז"ל אומרים (מגילה יד.) "גדולה הסרת טבעת יותר ממ"ח נביאים וז' נביאות שנתנבאו להם לישראל שכולם לא החזירום למוטב, ואילו הסרת טבעת החזירתן למוטב". למדנו מכך יסוד גדול: החכם היותר גדול בחכמה כמו שהיו ישראל בזמן הנביאים עם כל זה לא תעשה עליו רושם כל כך החכמה בשכל בלבד כמו שעשה הדבר בחוש בימי מרדכי ואסתר.
נאמר בקהלת (ז,ב): "טוב ללכת אל בית האבל וגו' והחי יתן אל ליבו". פירוש, יצייר בלבבו את עניין המיתה על עצמו כאילו היסורין והמיתה באים על עצמו. כעניין שאמרו חז"ל "יזכור לו יום המיתה" (ברכות ה.) המילה "לו" מיותרת! אלא שאמרו חז"ל שהאדם החושב על מיתה סתם הרי זה כאילו חושב על מיתת פלוני ולא הוא, ולכן אמרו יזכיר "לו" שיצייר כאילו המוות בא עליו וזה יועיל לו להזהר מכל חטא וזה כוונת חז"ל "גדולה הסרת טבעת" – ללמדנו לקרב את העונשים לחוש.
נאמר בתורה: "אם כסף תלוה את עמי את העני עמך" (שמות כב, כ"ד) ופרש"י: "את העני עמך – הוי מסתכל בעצמך כאילו אתה עני".
התורה נותנת עצה לאדם שלא יתעצל להלוות כי טבע האדם להתעצל בזה. והעצה: תסתכל כאילו אתה עני, האם היה טוב לפניך שיתעצל המלווה, כך לא תהיה אתה מתעצל מלהלוות. אם כן אומרת התורה שהאדם יקרב לחוש כאילו הוא העני ואז יקל לו להלוות.
עתה נבוא לעניין הפסח. עיקר מצוות חג הפסח וזיכרון יציאת מצרים שיתברר לאדם שכר ועונש כמו שכתב הרמב"ן (סוף בא), כי נתברר שיש לעולם מנהיג ומשגיח ונענשו המצרים על זדון ליבם והטיב לעמו ישראל בעבור ששבו אליו ושמרו משמרתו וזעקו אליו.
והנה דבר שהיה לפני כמה שנים קשה הדבר שיעשה עליו רושם והתפעלות, על כן באו חז"ל ויעצו לנו לקרב אל החוש דהיינו לצייר ציור אמיתי אילו היה עבד והיו מוציאים אותו משביו, מה היה חושב אז? היה מתבונן גדולת האדון המוציא והיה מוסר עצמו וכל אשר לו לאדון, ועל ידי ציור זה תעשה זכירת יציאת מצרים רושם עליו. וזה כוונתם "חייב אדם לראות את עצמו" – לקרב את יציאת מצרים לחוש לצייר כאילו המעשה קרה לו בפועל ועל ידי זה יתפעל ויראה כי לעולם יש אדון ומנהיג ואתו נירא ואותו נעבוד.

ולכן הרמב"ם גורס: "חייב אדם להראות את עצמו" – לקרב הכל לחוש.
עצה טובה קמ"ל: פעמים רבות ב"סדרים" של בני תורה עוסקים בפלפולים בהלכה וב"וורטים" בהסבר ההגדה. ולא תמיד האדם חש את החירות וחש כאילו הוא יצא ממצרים. ולעניות דעתי נראה שכדי לצאת ידי חובה מצווה זו של "חייב אדם לראות / להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" לזה צריך בעיקר לעסוק במדרשי חז"ל אודות ניסי ה' ונפלאותיו במצרים ויציאת מצרים, בסיפורי "הגנות" ובסיפורי "השבח", ובכך האדם יקרב את העניין לחוש ויראה את עצמו כאילו הוא היה ממצרים.

וכך כותב החתם ספור בדרשותיו (ח"ב רס"ה): "עניין הסיפור אינו לפלפל בהלכה.... רק לספר בניסי ה' ונפלאותיו".
יהי רצון שנזכה "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות".