ספירת העומר - מי תיקן את חטא תלמידי ר' עקיבא ואיך?

מאת: צחי פרג'י

קטגוריה: מ. ספירת העומר

בגמרא ביבמות (סב ע"ב) למדנו על שתים עשרה אלף זוגות תלמידים של ר' עקיבא שמתו בפרק זמן אחד כיוון שלא נהגו כבוד זה בזה.
בגמרא מבואר שתלמידי ר' עקיבא מתו כיוון שלא נהגו כבוד זה בזה אך לא מוסבר במה מדובר וכלל נקוט הוא בידנו דברי תורה עניים במקומן ועשירים במקום אחר (ירושלמי ר"ה נח).
 במדרש קהלת רבה (יא, ז) מובא שר' עקיבא אמר לשבעת התלמידים שהעמיד "הראשונים לא מתו אלא מפני שהייתה עיניהם צרה בתורה זה לזה, אתם לא תהיו כך...מיד עמדו ומלאו כל ארץ ישראל בתורה". בשני מדרשים מבואר מה חטאם ובעצם הפירוש של "לא נהגו כבוד זה בזה".
במדרש רבה (חיי שרה סא) "שנים עשר אלף תלמידים היו לו לר' עקיבא וכולם בפרק אחד מתו, למה? שהייתה עיניהם צרה אלו באלו".
בשני המדרשים ישנה הסיבה למות תלמידי ר' עקיבא. אפשר לומר שהמדרשים משלימים האחד את השני (שהייתה עיניהם צרה אלו באלו הכוונה בתורה) אך ניתן גם לומר שכל אחד מהמדרשים מדבר על חטא אחר ויש כאן שני פירושים ללא נהגו כבוד זה בזה
1. בתורה.
2. בדרך ארץ.

תיקון חטאם של תלמידי ר' עקיבא:
הגמרא (יבמות סב, ע"ב) בשלוש מילים תיארה את התקופה שלאחר מות תלמידי רבי עקיבא "והיה העולם שמם" בגלל שנשתכחה תורה (רש"י).
וניצלנו בזכותו של ר' עקיבא שהלך לרבותינו שבדרום ושנאה להם ר' מאיר ור' יהודה ור' יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה אותה שעה.
קצרה כאן היריעה מלהסביר כיצד כל אחד מהחמישה תלמידים תיקן את חטא תלמידי ר' עקיבא (שהלא ר' עקיבא עשה הפקת לקחים מתלמידיו הקודמים ולימד את תלמידיו החדשים כיצד להימנע מהטעות שעשו הראשונים).
ברצוני להתמקד בתלמיד אחד מהחמישה (לפי המדרשים היו שבעה תלמידים), הלא הוא ר' יהודה בר אלעאי (סתם ר' יהודה בגמרא הוא ר' יהודה בר אלעאי) שלפי המסורת יום היארצייט שלו בי"ד באייר והוא נחשב לחסיד שבחסידים עד שאמרו שבכל מקום שנאמר "מעשה בחסיד אחד" הכוונה לר' יהודה בן בבא או לר' יהודה בר אלעאי (ב"ק קג, ע"ב).
על דורו של ר' יהודה בר אלעאי נאמר בסנהדרין (כ ע"א) "אישה יראת ה' היא תתהלל - זה דורו של ר' יהודה בר אלעאי שהיו שישה מתכסין בטלית אחת ועוסקין בתורה"
ה"בן יהוידע" על אתר פירש, "בזכות שהיו נאספים בששת לילות השבוע ללמוד תורה באהבה וחיבה, לכך זכו שיהיה להם כוח בטבעם ומזגם לסבול דוחק גדול כזה שיתכסו שישה בטלית אחת ולא איכפת להם שאין מרגישים צער מחמת זה כלל".


ה"בן יהוידע" מסביר כיצד היה להם כוח לסבול דוחק כזה – כיוון שלמדו תורה באהבה וחיבה והיא היא זו שעמדה להם לא להרגיש את הסבל .זהו התיקון הראשון לחטא תלמידי ר' עקיבא שהיתה עיניהם צרה בתורה אלו לאלו ובימי ר' יהודה בר אלעאי תיקנו זאת ולמדו תורה באהבה וחיבה עד שלא הרגישו דוחק וסבל.

הגר"ח שמואלביץ' (שיחות מוסר עמ' קנג) מפרש גמרא זו בדרך שונה (לפי דעתי הפוכה מה"בן יהוידע") ועפ"י פירושו נבין כיצד בדורו של ר' יהודה בר אלעאי תיקנו את חטא תלמיד ר' עקיבא "שהיתה עיניהם צרה אלו לאלו", וזה פירושו:
"והיינו כי אמנם בדרך הטבע אין טלית אחת מספקת לשישה אנשים אבל זה רק שכל אחד חושב על עצמו ודואג שיהיה מכוסה, באופן זה אי אפשר בשום אופן שיהיו כולם מכוסין, אולם בדורו של ר' יהודה בר אלעאי היה כל אחד דואג לחבירו ומכסה זולתו ובאופן זה מספקת טלית אחת לשישה אנשים. כשכל אחד חושב על חבירו ונותן לזולתו כולם מכוסים אבל אם כל אחד מושך לעצמו לא יהיה מכוסה אפילו אחד, וזוהי מעלת דורו של ר' יהודה בר אלעאי. כך צריכה להיות דמותה של ישיבה - על כל אחד לחשוב ולדאוג לזולתו, כי אם ידאג כל אחד לעצמו אין זו ישיבה".

הגר"ח מבאר בהמשך מאמרו מה דמותו של בן תורה ומה דמותה של ישיבה וזאת עפ"י דורו של ר' יהודה בר אלעאי שכל אחד דואג לחברו דאגה ללא גבולות - עין רחבה, הדאגה הראשונית זה החבר ולא אני ממילא הרצון הוא לתת ולא לקחת, בזכות זה ניתן לכסות שישה בטלית אחת וללמוד כך תורה. על דור כזה נאמר "אישה יראת ה' היא תהלל" .
התנא קדישא ר' יהודה בר אלעאי הצליח להגשים את צוואת רבו, ר' עקיבא, להקים התורה במובנה השלם - תורה עם דרך ארץ וזאת לאחר שהתבונן בשבר שקרה לתלמידי ר' עקיבא הראשונים,הסיק את המסקנות וע"י זה הקים דור מופלא, דור מתחשב .
נקודה למחשבה, איך הייתה נראית המדינה אם היינו מתנהגים כמו שהתנהגו בדורו של ר' יהודה בר אלעאי?

שנזכה בעזה"י ללמוד ולו מעט מדורו של רבי יהודה בר אלעאי וליישם.