ל"ג בעומר ור' שמעון בר יוחאי

מאת: יוחנן שריידר

קטגוריה: מ. ל"ג בעומר

ל"ג בעומר הוא יום שמסתובב מסביב לדמותם של שניים מגדולי התנאים- ר' עקיבא ורבי שמעון בר יוחאי. מצד אחד ל"ג בעומר הוא יום פטירתו של רשב"י, ומצד שני זהו היום בו פסקו תלמידי ר' עקיבא מלמות. בעז"ה מתוך עיון בדמותם של שני ענקים אלו, נוכל ללמוד על מהותו של היום.
רשב"י היה תלמיד של ר' עקיבא. את תורתו למד לא רק בבית המדרש אלא גם ואולי בעיקר עם אלעזר בנו במערה. צורת הלימוד הזו, בניתוק מהציבור היא זו שהולידה את ספר הזוהר. צורת חיים זו של רשב"י הביאה אותו להכרה שעל התורה עומד העולם, ולכן כשיצא מן המערה וראה שעם ישראל אינו עוסק בתורה, תגובתו הייתה קיצונית. כל מה שראו עיניו מיד נשרף[1].

 

מה הוא זה שהביא את רשב"י לגלות דווקא את תורת הסוד בזמן שהיה במערה אנו יכולים ללמוד מהסיפור שקרה לפני כן, המקרה שגרם לו לברוח למערה. כשחבריו של רשב"י שבחו את הרומאים על שוקיהם גשריהם ומרחצאותם, ידע רשב"י להסתכל על הרובד המהותי של הדברים ולהבין שכל מה שעשו לא עשו בשביל ישראל אלא בשביל עצמם וכוונותיהם הנלוזות. ראיה זו של רשב"י היא זו שהביאה אותו לגלות את תורת הסוד בזמן שהיה במערה.
ר' עקיבא היה מהדור השלישי של התנאים, ונחשב לתנא שהתורה נקראת על שמו. 'וכולהו אליבא דר' עקיבא'[2]. הוא חי בדור בו היה אסור ללמוד תורה, ואילולא היה מקהיל קהילות ברבים ומלמדם, הייתה ח"ו משתכחת תורה מישראל. ר' עקיבא הוא זה שהעמיד את הכלל "ואהבת לרעך כמוך- זה כלל גדול בתורה"[3]. ע"י זה שהבין את המשמעות של ואהבת לרעך כמוך, הבין את ערך האומה. מתוך כך שידע שאפילו אדם בן ארבעים שאינו יודע קריאת שמע מה היא יכול להיות תלמיד חכם, הבין את המשמעות הפנימית שיש בכל יהודי פשוט ואת הערך הגדול שיכול להיות בו. הראי"ה זצ"ל מסביר[4] שהכרת ערך האומה של ר' עקיבא, לא רק במובן הרוחני אלא אפילו במובן הגופני והפיזי שלה, היא זו שגרמה לו להיות נושא כליו של בר כוכבא במרד.
ר' עקיבא בניגוד לרשב"י גדל דווקא מתוך עם ישראל, מתוך הציבור. ולמרות זאת, הוא קנה לעצמו את אותה ראיה פנימית שהייתה לר' שמעון בר יוחאי. בשעה שהוא וחבריו עברו ליד מקום הקודש וראו שועלים מהלכים שם, היה זה ר' עקיבא שהצליח להסתכל במבט כל-כך עמוק על המציאות עד שהצליח לצחוק[5].
ל"ג בעומר הוא יום שבו אפשר ללמוד מהמסרים שהנחילו לנו רשב"י ור' עקיבא. מחד, המסר של רשב"י שללא תורה אין קיום לעם ישראל ושצריך לגלות את הפנימיות של כל דבר במציאות שמסתכלים עליו, ולא להתעלם מהרע, ומאידך המסר של ר' עקיבא, של ואהבת לרעך כמוך, ומתוך כך לגלות את הטוב שיש בכל דבר ובכל אחד. מסרים אלה הם שיכולים לעזור לנו להבין מה הייתה הטעות של תלמידי ר' עקיבא שלמדו תורה לא מתוך ראייה פנימית שהייתה בה כדי לקיים את העולם, אלא מתוך ראייה אינטרסנטית צרה ולכן גם לא כיבדו זה את זה[6]. מתוך כך נוכל להבין את גודלו של יום ל"ג בעומר, שבו פסקו למות.

[1] שבת לג ע"ב
[2] סנהדרין פו ע"א
[3] ירושלמי נדרים פ"ט ה"ד
[4] שמונה קבצים, קובץ ה' פיסקה רלח
[5] מכות כד ע"א
[6] יבמות סב ע"ב.