שבועות - "אשת חיל"

toferet"אשת חיל", המזמור הידוע, מופיע בספר משלי, פרק ל"א. מה הקשר שלו לחג השבועות? את זאת נבין בהמשך.
עיקר הקטע (מפס' י') מתאר באופן לירי את דמותה של האשה האידיאלית – פעלה, מעשיה ואופייה. לפני כן מופיע קטע של ביקורת מוסרית, הנאמר למלך ששמו למואל ע"י אמו. על הקשר בין שני הקטעים נעמוד בהמשך.

 

נתמקד בעיקרו של הקטע. ראשית יש להבין את כותרתו: "אשת חיל". מהו "חיל"? ישנם בתנ"ך שלושה פירושים שונים לילה:
א. משמעות של כוח. כגון הביטוי "גיבור חיל", המופיע פעמים רבות בתנ"ך. או הביטוי "בן איש חיל" (שמו"ב כ"ג,כ').
ב. משמעות של עושר וממון. כגון: "כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" (דברים ח, י"ז).
ג. משמעות של יראת שמיים ומידות טובות. למשל בפרשת יתרו: "אנשי חיל יראי אלוקים אנשי אמת שונאי בצע". בפשטות אפשר להבין ש"אנשי חיל" הוא ביטוי השייך להקשרו – דהיינו, במשמעות הקרובה ל"אמת" ו"יראת אלוקים".

איזו מן המשמעויות היא המשמעות הנכונה בהקשר שלנו? נראה ששלושתן גם יחד:

במשמעות של כוח:
זָמְמָה שׂדֶה וַתּקּחֵהוּ מִפּרִי כַפּיהָ נָטְעָה כּרֶם:
חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ וַתּאַמּץ זְרֹעוֹתֶיהָ:

ובמשמעות של ממון, אשה היודעת לנהל כלכלית משק בית כראוי:
דּרְשׁה צֶמֶר וּפִשׁתּים וַתּעַשׂ בּחֵפֶץ כּפּיהָ:
יָדֶיהָ שׁלּחָה בַכּישׁוֹר וְכַפּיהָ תּמְכוּ פָלֶךְ:

ובמשמעות של יראת שמיים:
כּפּהּ פּרְשׂה לֶעָנִי וְיָדֶיהָ שׁלּחָה לָאֶבְיוֹן:
פּיהָ פּתְחָה בְחָכְמָה וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ:

השאלה הזועקת מתוך תיאור הדמות של אשת החיל הזו היא: לאן נעלם הבעל? אם האשה עושה את כל התפקידים האלו, מה נשאר לו לעשות?לא מדובר כאן על אשה שאין לה בעל, שהרי הבעל מוזכר בפרק. מדובר על אשה שבעלה מקדיש את כל כולו לכלל, לציבור, ואינו מפרנס את ביתו.

העולה מן הקטע הוא, שהבעל הוא שופט: "נודע בשערים בעלה" – "שער" מופיע בתנ"ך פעמים רבות במשמעות של בית משפט, כגון: וְהוֹצֵאתָ אֶת הָאִישׁ הַהוּא... אֶל שׁעָרֶיךָ אֶת הָאִישׁ אוֹ אֶת הָאִשּה וּסְקַלְתּם בּאֲבָנִים וָמֵתוּ:
לשופטים בימים עברו אסור היה לקבל כסף עבור תפקידם, כפי שכותבת המשנה במסכת סנהדרין: "הנותן שכר לדון – דיניו בטלים". וכן כפי שרואים מההקפדה בעצת יתרו שהדיינים הנבחרים יהיו שונאי בצע. לכן, אשתו של השופט היתה צריכה ליטול על עצמה את עול הפרנסה.
מי היא הדמות המתוארת? הרמזים מצביעים על רות, אם אמו של שלמה, המחבר. היא היחידה בתנ"ך שנקראה "אשת חיל" (רות ג', י"א). כמו כן מופיע שהללו אותה בשערי העיר (שם ד', י"א). אך סמך גדול לכך ניתן לקבל מהקטע המקדים, בתחילת הפרק. כאמור, זוהי שיחת מוסר המיועדת למלך כלשהו – מאת אמו. עיקר תוכנה הוא שהמלך לא יימשך אחרי נשים ויין, כדי שיוכל למלא את תפקידו ולשפוט כראוי. לפי המדרש (במדב"ר י', ד'), המלך הוא שלמה. בזמן חנוכת ביהמ"ק, הוא נשא את בת פרעה לאשה, וישב וחגג באותו לילה במשתה יין מפואר, שהאפיל על חנוכת המקדש. באותו משתה בת פרעה לימדה אותו שירי עבודה זרה, והטתה אותו מדרך הישר. הוא שכב לישון לאחר המשתה. בבוקר, כשרצו להקריב את התמיד בביהמ"ק, ניסו להעיר את שלמה כדי לשתפו בשמחה, אך בת פרעה יצרה אשליה של לילה, כך שהוא לא התעורר. לכן הזעיקו את בת שבע כדי שתעורר אותו. ומסופר, שבת שבע הגיעה לחדרו, כפתה אותו סביב לעמוד והכתה אותו (!), תוך כדי שהוכיחה אותו על מעשיו.

ובנקודה זו מתחברים שני החלקים. בת שבע אומרת לו: "הבט בדמותה של אם – אמך, של רות! הבט כיצד נראית אשת חיל, אשה הראויה להיות אשת השופט, המנהיג! לא כאשה שלקחת לך זה עתה!