פרשת וילך - זכות הכניסה לארץ

מאת: יאיר אלישע

קטגוריה: מ. פרשת וילך

 

"ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ כי אתה תבוא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותם לתת להם ואתה תנחילנה אותם" (דברים לא, ז).
בני ישראל נמצאים לפני הכניסה לארץ ומשה מודיע להם שמלאו ימיו ושנותיו[1] ("בן מאה ועשרים שנה אנוכי היום"), וממנה את יהושע במעמד כל ישראל למנהיג עליהם.

 

 

במעמד זה משה מברך ומחזק את יהושע בברכת "חזק ואמץ". בהמשך הפרשה יהושע מקבל חיזוק דומה מהקב"ה: "ויצו את יהושע בן נון ויאמר חזק ואמץ כי אתה תבוא את בני ישראל אל הארץ אשר נשבעתי להם ואנוכי אהיה עמך (דברים לא, כג)".

ניתן לראות שיש הבדלים בין הברכות:
1. משה אמר: "כי אתה תבוא", והקב"ה אמר:" כי אתה תביא".  ורש"י מפרש (פס' ז): "תבוא" - זקנים שבדור יהיו עמך, הכל לפי דעתן ועצתן. "תביא"- בעל כורחם.
2. משה אמר: "אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותם", והקב"ה אמר: "אל הארץ אשר נשבעתי להם". כלומר, לפי משה הזכות שלהם להכנס לארץ היא בגלל אבותם, ולפי הקב"ה יש להם זכות בגלל עצמם.
3. משה אמר: "ואתה תנחילנה אותם", והקב"ה אמר: "ואנוכי אהיה עמך".

כדי להבין את משמעות ההבדלים הללו, אומר הכלי יקר (לא, ז) צריך להסתכל על הרכב האוכלוסייה של בני ישראל ולפי זה להבין למי מתכוון משה בדבריו ולמי מתכווין הקב"ה. כידוע היו בישראל שתי קבוצות:

1. בני ישראל, בני אברהם יצחק ויעקב המאמינים בקב"ה ובמשה.
2. הערב רב, שנקראו בלשון התורה "העם" או "הקהל".

את עניין החילוק בין בני ישראל לערב רב ניתן לראות בפרשת מי מריבה, ששם הקב"ה אומר למשה אחרי שהכה בסלע: "יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את הקהל...[2]". הקב"ה אומר למשה שאם כל בני ישראל היו מאמינים בני מאמינים שלא צריכים חיזוקים באמונה, לא היה הבדל בין הכאה בסלע לדיבור לסלע, אך מכיוון שהיו שם גם הערב רב שהאמונה שלהם רופפת וצריכה חיזוקים, והדיבור בסלע היה מחזק אצלם את האמונה, לכן משה שגרם לזה לא יביא את בני ישראל לארץ.

וזה מה שמשה אומר ליהושע בפרשתנו: "לעיני כל ישראל חזק ואמץ", כל ישראל כולל הערב רב, חזק ואמץ - תעשה דברים שיגרמו לאמונה שלהם להתחזק. לעומתו הקב"ה אומר ליהושע רק "חזק ואמץ" ולא "לעיני כל ישראל", כי הקב"ה מדבר על בני ישראל המאמינים שלא צריכים חיזוקים, לכן הוא פונה ליהושע ואומר: חזק ואמץ - בתורה ובמצוות.

לכן משה אומר ליהושע "ואתה תבוא את העם" - שלא יקרה לך מה שקרה לי, שלי נאמר "לא תביאו" בגלל הערב רב, ולכן זקנים שבדור עמך והכל לפי עצתם כי אותם ערב רב לא מקבלים את מרות מנהיגיהם. והקב"ה שמדבר על בני ישראל המאמינים אומר ליהושע "אתה תביא" - בעל כורחם, כי בני ישראל המאמינים שומעים בקול מנהיגיהם ומקבלים את מרותם.

ובאותו אופן, הזכות של הערב רב להכנס לארץ היא הזכות של שבועת ה' לאבותם וזכותו של יהושע, לכן משה אומר "אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותם...ואתה (בזכותך) תנחילנה אותם". והזכות של בני ישראל להכנס לארץ היא בזכות עצמם וזכותם היא זו שגורמת לקב"ה להיות עם יהושע, לכן הקב"ה אומר: "אל הארץ אשר נשבעתי להם ואנוכי אהיה עמך (בזכותם)".

[1] רש"י לא, ב, ד"ה "אנוכי היום".
[2] במדבר כ, יב.