יסודו של תשעה באב במאיסת עם ישראל

מאת: הרב יצחק פייגלין

קטגוריה: מ. שלושת השבועות וט' באב

תשעה באב הינו יום אבל לאומי המסמל בעם ישראל את הצער על החורבן. צער זה הוא על חורבן הבית הראשון, חורבן הבית השני, חורבן מדינת בר כוכבא (ביתר) וחורבן שרידי בית המקדש (חרישת העיר). וכך מובא במשנה: "חֲמִשָּׁה דְבָרִים אֵרְעוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ בְּתִשְׁעָה בְאָב; 1נִגְזַר עַל אֲבוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ, 2וְחָרַב הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה 3וּבַשְּׁנִיָּה, 4וְנִלְכְּדָה בֵּיתָר, 5וְנֶחְרְשָׁה הָעִיר." (מסכת תענית פ"ד משנה ו').

המוזר ברשימה לעיל הוא ש"נִגְזַר עַל אֲבוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ" - לכאורה מה שייך ארוע זה לשאר ארבעת החורבנים המצוינים אחריו? (יש להעיר שקושי מעין זה יש לתמוה גם על חמשת הדברים שארעו בשבעה עשר בתמוז, שכן גם שם מוזכרים ארבעה ארועים הקשורים לחורבן, וארוע בודד שאינו קשור לכאורה - שבירת הלוחות, ואין כאן מקום להאריך.) קרוב לודאי שבתאריך ט' באב מאז היווצרות עם ישראל ועד לארועי החורבן קרו ארועים נוספים בעלי משמעות, וארועים אלו לא נזכרים במשנה הנ"ל! יתירה מזאת, מסורת בידינו ש"מצאו את אבותינו רעות רבות וצרות ביום המר והנמהר הזה, ביום תשעה באב, גם בדורות שאחרי החורבן; והגדולה שבכולן - גרוש ספרד שהיה בשנת חמשת אלפים מאתים חמשים ושתים." (ספר התודעה פל"ג).

א"כ, נמצאנו למדים שהמשנה הנ"ל לא אספה "סתם" במקריות חמישה ארועים שהיו בט' באב, אלא יש כאן מעשה שגרם ליום זה להיות יום של חורבן והוא שאמרו חכמים: "מגלגלים חובה - ליום חייב". המעשה המדובר הוא חטא המרגלים, שהוציאו "דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר י"ג, ל"ב), והתוצאה היתה "וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא" (במדבר י"ד, א'), ומאחר ש"מְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה לֹא הֶאֱמִינוּ לִדְבָרוֹ" (תהילים ק"ו, כ"ד) אמרו חז"ל: "אותה לילה ליל תשעה באב היה. אמר להם הקדוש ברוך הוא: אתם בכיתם בכיה של חנם - ואני קובע לכם בכיה לדורות." (תענית כ"ט.)

בפשטות, העונש על חטא המרגלים מפורש בתורה: "בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם וְכָל פְּקֻדֵיכֶם לְכָל מִסְפַּרְכֶם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה אֲשֶׁר הֲלִינֹתֶם עָלָי... בְּמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תַּרְתֶּם אֶת הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹנֹתֵיכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה וִידַעְתֶּם אֶת תְּנוּאָתִי". לכאורה בזה תם העניין... אך לא כך! הכתוב בתהילים מבאר "וַיִּשָּׂא יָדוֹ לָהֶם לְהַפִּיל אוֹתָם בַּמִּדְבָּר וּלְהַפִּיל זַרְעָם בַּגּוֹיִם וּלְזָרוֹתָם בָּאֲרָצוֹת" (תהילים ק"ו כ"ה-כ"ו). מסתבר שמחצית העונש נפרעה במקום החטא, במדבר, ומחציתו השניה נותרה לדורות. וכך כותב המלבי"ם שם: "להפיל זרעם בגויים - שעל ידי זה נגזר גלות ושעבוד לדורות הבאים... וכמו שאמרו חז"ל: אתם בכיתם בכיה של חנם". ובעצם כאן טמון היסוד של חז"ל בבכי שנקבע לדורות.

נמצאנו למדים שמאז אותו יום מר ונמהר, שבו הפנו עם ישראל עורף לאביהם שבשמים בסרבם לקבל את מתנתו - ארץ זבת חלב ודבש, עם ישראל נתבע להראות נאמנות לארץ ע"י עמידה בנסיונות שהיו במשך הדורות. וכך כותב ר' יצחק עראמה: "כי מיאוס הארץ ההיא כפי מה שתארנוה, הוא העניין אשר עמד עלינו לכלותנו בכל הדורות, ובעבורו גלינו מעל ארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו, והיינו חרפה לשכנינו ולעג וקלס לסביבותנו, ואין שום מבוא לשוב אל שלמותנו כי אם בשובה אלינו בהשלמת הגבתלותיה המותנים בה" (עקידת יצחק - שער ע"ז).

עתה משזכינו לשוב לארצנו ולעיר בה דוד חנה, לא תמו הנסיונות! הקב"ה מזמן לפתחנו מאז קום המדינה ועד היום מבחנים רבים שמטרתם לבדוק האם אוהבים אנו את הארץ ומוכנים למסור נפשנו עליה, או שמא חלילה מואסים אנו בארץ חמדה.

בימים אלו עם ישראל כולו נאבק על ארצו, אדמתו ועל חייו בכלל. אנו בישיבה בנהריה על אף כל הקשיים ממשיכים ללמוד - לא ללמוד כרגיל, אלא יותר בעוצמה. אנו משתדלים לחזק את העיר מכוח התורה, מכוח מסירות הנפש שאנו לא עוזבים את העיר בשעה קשה זו.

בעזרת ה' נזכה לחזק את העיר נהריה ומתוך כך את כל עם ישראל. חיזוק שסופו קשר אמוני בעל עוצמה לארץ ישראל.

בחיבור לארץ ישראל נתקן את המאיסה בארץ חמדה ומתוך כך תבוא ישועה וגאולה שלמה.