י"ז בתמוז - ועדת החקירה לבדיקת מלחמת אדום

מאת: אלי הולנדר

קטגוריה: מ. שלושת השבועות וט' באב

לע"נ מאור ג'אן הי"ד, ועוז-חיים ברנסון ז"ל


            אדום לא נתנו לישראל לעבור בגבולם, ויצאו למלחמה נגד ישראל. "ויאמר לא תעבור. ויצא אדום לקראתו בעם כבד וביד חזקה. וימאן אדום נתון את ישראל עבור בגבולו, ויט ישראל מעליו." (במדבר כ',כ'-כ"א)
            לכאורה עם ישראל הפסיד במלחמה זו עם אדום, ונאלץ לברוח, "ויט ישראל מעליו." אחרי הבריחה מאדום, ודאי הסתובבו עם ישראל עם הראש באדמה, הרגישו מובסים ומיואשים, הקימו ועדת חקירה, רצו לערוף ראשים, מיהרו להכין את המקטים הניידים, חששו מאד מהמלחמות הבאות, אולי לא נספיק לברוח, והתחילו לעסוק בהימורים מתי תהיה המלחמה הבאה. ואולם בהסתכלות של בורא עולם שרואה אחרית מראשית, אין שום מקום לפאניקה, הכל מהלך מתוכנן בקפידה, ירידה לצורך עלייה, הפסד קטן שיביא בעקבותיו נצחונות גדולים.
שואל ספר העיקרים (ד', כ"ה) לשם מה נכתבה פרשייה זו בתורה? פרשייה זו היא רק בזיון לעם ישראל שהפסידו במלחמה, אז לשם מה פרשייה זו נכנסה לתורה?
            ועונה ס' העיקרים, שפרשייה זו נועדה בשביל המלחמה עם סיחון. עד אז סיחון לא העזו לתקוף את ישראל, הם שמעו על הניסים והנפלאות שהקב"ה עשה לעמ"י, והם פחדו מאיתנו. אך עתה כשסיחון רואים ש"השד לא נורא כל כך", הנה אדום יצאו למלחמה נגד ישראל ,ואפילו ניצחו בה, עם ישראל ברחו מאדום, כך מתחזקים סיחון, מעיזים ויוצאים למלחמה נגד ישראל. "…ויאסוף סיחון את כל עמו ויצא לקראת ישראל המדברה ויבא יהצה וילחם בישראל" (כ"א, כ"ג)
            ובזכות כך ישראל זוכים להצלחה גדולה במלחמה, ולהרחבת גבולות הארץ. "ויכהו ישראל לפי חרב ויירש את ארצו מארנון עד יבוק עד בני עמון… ויקח ישראל את כל הערים האלה וישב ישראל בכל ערי האמורי בחשבון ובכל בנותיה." (כ"א, כ"ד – כ"ה)
            יתרה מזאת, כידוע, בזכות כך נוחלים ישראל גם את עמון ומואב. עם ישראל היו אסורים לתקפם, אך הם נכבשו על ידי סיחון, ועתה כשעם ישראל כובשים את סיחון, הם בעצם כובשים גם את עמון ומואב. "עמון ומואב טהרו בסיחון" (חולין ס': על פי הפס' בסוף פרשתינו) אם כן, בזכות המלחמה עם אדום, אף שישראל הפסידו בה, כבשו ישראל את סיחון, עמון ומואב.
            העם אחרי המלחמה עם אדום היה אולי עם הראש באדמה, אך לטווח רחוק הקב"ה תכנן תוכניות גדולות. הרע בעצם היה טוב. כל מה שעשה הקב"ה – לטובה.
            אותו עיקרון אנו רואים בפרשה, במקרה של נחש הנחושת. "ותקצר נפש העם בדרך... למה העליתונו ממצרים למות במדבר... ונפשנו קצה בלחם הקלקל. וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים וינשכו את העם וימת עם רב מישראל... ויעש משה נחש נחושת, וישימהו על הנס, והיה אם נשך הנחש את איש והביט אל נחש הנחשת וחי" (כ"א, ד'-ט')
            מדוע דוקא ההסתכלות על נחש הנחושת היא אמצעי הריפוי שמאפשר ה' לעם ישראל? מסביר נפש החיים (ג', י"ב בהגהה) שכאשר הם מסתכלים כלפי מעלה ורואים את הנחש שם למעלה, זה מעביר להם את המסר שהנחש, הרע הוא בעצם משמים. ה' יודע מה הוא עושה. גם אם זה נראה לנו רע, זה מה'. זה גופא התרופה לנחש ולתלונות של עם ישראל.
            כעין זה מסביר הרב צבי יהודה שהעובדה שהם מתרפאים דוקא על ידי הנחש הרע שהוא זה שנשך אותם, זה גופא מעביר את המסר שהרע יכול להיות גם טוב. צריך להסתכל בהסתכלות ארוכת טווח אלוקית. ה' יודע מה הוא עושה. (בשמן רענן א', עמ' ר"ז, מובא ב"שיחות הרצ"יה חוקת א' הערה 50)
            בתקופה זו בשנה חטפנו הרבה מכות מאדום. בתקופה זו בשנה חטפנו הרבה נשיכות נחש. לפני כ-4 שנים איבדנו את עוז-חיים שלנו ז"ל, לפני כשנתיים איבדנו את מאור שלנו הי"ד, לפני כשנה נחתו עלינו מטחי קטיושות רבים.
            את התוצאות הסופיות של ועדת החקירה עדיין איננו יודעים. אך את המסקנות של ועדת החקירה שבשמים אנו יודעים. בהסתכלות של מגיד מראשית אחרית התוצאות ידועות, גם אם איננו יודעים בדיוק את פרטיהם.