פרשת בחוקותי - ממעמד לתפקיד

competitionנושא "מעמד האשה" ביהדות עולה מעת לעת, בעיקר עקב הלכה או אמירה של חז"ל ממנה נראה לכאורה, שמעמדן הוא פחות מזה של הגברים. (נשים דעתן קלה, נשים פסולות להעיד ולדון ועוד)

אך מעניין, שישנה פרשיה מפורשת וארוכה שממנה עולה בבירור, הפליה בוטה בין איש ואשה, כאשר ערכו של האיש תמיד רב יותר מערכה של אשה. (ולפלא על בנותינו ואחיותנו שנעלמה מהן פרשה זו בבואם להתלונן מרה על מעמדן). כוונתנו לפרק החותם את ספר ויקרא, פרק כ"ז. נצטט דוגמאות מספר:

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת לַה': וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וְעַד בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וְהָיָה עֶרְכְּךָ חֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כֶּסֶף בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ: וְאִם נְקֵבָה הִוא וְהָיָה עֶרְכְּךָ שְׁלֹשִׁים שָׁקֶל: וְאִם מִבֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְעַד בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר עֶשְׂרִים שְׁקָלִים וְלַנְּקֵבָה עֲשֶׂרֶת שְׁקָלִים: וְאִם מִבֶּן חֹדֶשׁ וְעַד בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר חֲמִשָּׁה שְׁקָלִים כָּסֶף וְלַנְּקֵבָה עֶרְכְּךָ שְׁלֹשֶׁת שְׁקָלִים כָּסֶף: וְאִם מִבֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וָמַעְלָה אִם זָכָר וְהָיָה עֶרְכְּךָ חֲמִשָּׁה עָשָׂר שָׁקֶל וְלַנְּקֵבָה עֲשָׂרָה שְׁקָלִים:

 

 

האם אכן גברים שוים יותר ? בבריאת האדם נאמר: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם" (בראשית א', כ"ז). מפסוק זה עולה בבירור שמבחינה יסודית מהותית, איש ואשה שוים. שויון בסיסי זה בפני האלוקים והחוק גוזר, שיש שויון באחריות שיש הן לאיש והן לאשה על מעשיהם (קטנים, ושוטים אינם נושאים באחריות למעשיהם). וכך פוסקת המשנה בבבא קמא: "וְהַנָּשִׁים בִּכְלָל הַנֶּזֶק. וְהַנִּזָּק וְהַמַּזִּיק בְּתַשְׁלוּמִין" (א', ג'), מבארת הגמ' על המשנה הנ"ל: "אמר קרא: איש או אשה כי יעשו מכל חטאת, השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה" (ב"ק ט"ו.). אז אם ברמה היסודית שוים גברים ונשים, מנין צצו להם ההלכות והאמירות מהם משמע שיש הבדל ?

לפני שנשיב על השאלה הנ"ל, נסקור בקצרה את מעמדה של האשה באנושות בכלל, לאורך שנות ההיסטוריה. בימי קדם, כאשר לערכים של אדמה, מורשת, מסורת ומשפחה היה ערך, לא מצאנו את הנשים בחזית של ההיסטוריה בתור מנהיגות, אך בהחלט מעמדן היה מרכזי בעיצוב ובחינוך האנושי, מפני שהן היו ה"מרכז" של הבית, המשפחה או האחוזה. כאשר המהפכה התעשיתית פרצה, החלו שינויים רבים בעולם בכל תחום, המאפיין הכולל הוא שערכים ישנים והגונים הלכו ונשחקו, והמרוץ אחר כסף והתעשרות קלה הפך להיות הערך המוביל. כחלק מהליך זה נשחק הערך המשפחתי, אדם נמדד לפי יכולתו להרויח, ובתחרות הקשה הזו יתרונן של המין החזק הפך למשמעותי יותר. נשים חשו מתוסכלות, שכן תפקידם משכבר הימים איבד מזוהרו ולעיתים כבר אינו קיים.

כחלק מפתרון הבעיה, נשים חשבו שאם ישחקו ב"מגרש הגברי" ויוכיחו שכל מה שהגברים עושים, הן עושות טוב יותר, כך יחושו שוות (למי ולמה לא ברור). הבנה זו מסמנת את עידן המודרנה שהצמיחה את התנועה הפמיניסטית. למותר לציין, שהתנועה הפמיניסטית לא השיגה את יעדה, ומעבר לנשים בודדות ברחבי העולם, התחום הכלכלי מדיני נשאר נשלט בידי המין החזק.

כאן המקום להבהיר שמבחינה עולמית, אנחנו כבר בדור חדש - "פוסט מודרניזם", דור בו יש פמיניזם מזן אחר, האשה הפוסט מודרנית איננה מנסה להוכיח, שכל מה שגבר יכול לעשות גם היא יכולה (דבר שנכשל). אלא האשה הפמיניסטית החדשה, תעשה את אשר עולה על ליבה מתוך היותה אשה חופשיה והיא אינה תלויה בתכתיב של העולם הגברי. (לכן יש חזרה לעידוד ההנקה ובתוך מקומות העבודה, אשה מודרנית לא צריכה להתנצל שהיא מניקה. ענין המשפחתיות חוזר להיות ערך חשוב בארה"ב ועוד)

אך כמו בעוד תחומים גם בתחום זה מדינתנו מפגרת בשני עשורים אחרי המהלך העולמי. במדינתנו בנות השמונה עשרה עדיין מנסות להוכיח לבנים שגם הן יכולות להיות טייסות, לוחמות, צוללניות, וכן בתחומים רבים נוספים. כאילו שבארצנו לא התעדכנו בחדשות של המאה ה21, ועוד לא נודע להן שבתחרות שרירים מול גברים, מה לעשות, ברוב המקרים הגבר מנצח !

נחזור אל בנותינו ואחיותינו, גם כאן אנו מוצאים את ההשפעות הנ"ל, גם במחוזותינו ישנם נשים הרוצות לקרוא בתורה להניח תפילין ללמוד בישיבות הסדר ועוד היד נטועה. האם דרך זו ראויה היא ? האם היהדות צריכה לחקות את האופנה של העולם המערבי, בו נשים מנסות לכבוש תחומים שעד לא מכבר היו נחלת גברים ?

נעיין בדברי הרב קוק זצ"ל: "אנו מאמינים, שמבטנו על החיים החברתיים הוא יותר עדין ויותר טהור מהמבט של עמי התרבות הזמניים בכלל. המשפחה שלנו היא לנו קדושה בצורה הרבה יותר עמוקה, ממה שהיא בכל העולם המודרני, וזהו היסוד של אושרה וכבודה של האשה בישראל. אצל העמים האחרים, אין המשפחה יסודה של האומה, אין המשפחה קבועה ועמוקה כל כך כמו שהיא בתוכנו. ומטעם זה הם אינם נרתעים כל כך מפני הבדקים שבחיי המשפחה ולא יסבלו כל כך מפני תוצאותיהם בחיי האומה. הגורם הנפשי של הדרישה הזאת, לקרא את הפומביות של הבהירות בשם זכיות לנשים, בא בעקרו ע"י מעמדן האומלל של הנשים ההמוניות אצל העמים האלה." (מאמרי הראיה עמ' 192). כוונת הרב לומר לבנותינו ולאחיותינו, שעם כל הכבוד לאותם תהליכים עולמיים, אנו עם ישראל, עם הקודש, אף פעם לא זנחנו את חשיבות המשפחה, הבית והחינוך. ואם כנים דברינו שהבית והמשפחה הם הדבר המרכזי בחייו של האדם, נראה שבעם היהודי התפקיד המרכזי שהיה פעם לאשה בעיצוב דמות המחר מתוך גידול הילדים, נשאר איתן ללא שינוי.

איננו מתעלמים ממאורעות הזמן, אם פעם האשה גדלה בבית, התחתנה ועברה לנהל משק בית משלה ובתוך כך גדלה משפחה לתפארת. היום אין זה כך. בת חייבת ללמוד, הן לימודים כללים לצורך השכלה והן לימודי קודש שיהוו את הבסיס הערכי תורני שלה, את אלו היום בעידן המודרני לא תרכוש הבת בביתה. גם ל"בית יעקב" החרדי התנגדו בהתחלה, והיום מי בכלל זוכר את זה. אפילו במגזר החרדי, לומדות הבנות עד להשכלה גבוהה.

אם כך, יחסנו למעמד האשה, אינו עוסק בהשוואה לגבר (שכן זה לא שווה עולמם הוא עולם אחר כפי שראינו), אלא בתפקיד. כלומר מה תפקיד האשה לעומת תפקיד הגבר. יש להעיר שחשיבה זו דומה מעט להלך הרוחות בתנועה הפמיניסטית המודרנית, אם כי לא מפיהם אנו חיים.

הרב קוק זצ"ל, הרחיב בספרו "עולת ראיה" לבאר את ההבדלים בין מהות האיש ומהות האשה (בברכות השחר - שלא עשני אשה ושעשני כרצונו). בדבריו שם מברר הרב, שיש שוני בתפקיד האשה בעולם לעומת תפקיד האיש. שוב רואים את ענין ההתאמה בין תכונות האשה לתפקידה.

עתה בבואנו לדון ברצונן ושאיפותיהן של נשים ללמוד תורה, להתפלל ולהיות חלק יותר פעיל בעולם של תורה ומצוות, יש לבדוק מה עומד מאחורי מגמות אלו. אם המניע הוא התנגחות וביקורת (הנובע מתסכול ממצבן) יש לדחות דברים אלו על הסף, משום שהן סרח עודף של אותה פמיניסטיות ישנה שכבר פסתה מן העולם, וברור שאינה נובעת מתוך עודף יראת שמים. אך לרוב אין זו המציאות, רוב רובן של בנות ישראל, נפשן חשקה בקדושה והתעלות, ומתוך כך דורשות הן לעצמן מסגרות של לימוד ועשיה בהם הן תקחנה חלק פעיל. רצונות אלו, כאשר הן מתוך יראת שמים, צריכות להתקבל באהבה והערכה ע"י עולם התורה.

פתחנו בשאלה מפרשת בחוקותי, על אי שוויון בין האיש והאשה בערכיהם, האם כך הוא ?

הרש"ר הירש מבאר: "מעיזים אנחנו לשער: הבית והמשפחה - איש אשה וילד - מיוצגים על ידי מספר שלוש; ואילו החברה מיוצגת על ידי מספר שתיים. נמצא שהמשפחה והחברה כאחת באות לידי ביטוי על ידי המספר חמש. אם אין זה רחוק מן האמת, הרי מספר שלוש הוא החותמת של ייעוד האשה: המשפחה והבית, ואילו מספר חמש הוא החותמת של ייעוד האיש: המשפחה והחברה. משעברה השנה החמישית ועד עבור שנת העשרים הרי אלו שנות החינוך וההשלמה לקראת הייעוד. השלמת האשה היא במישור אחד השלמה לקראת הבית, והחותמת שלה היא עשר. השלמת האיש היא בשני מישורים, השלמה לבית ולחברה, והחותמת שלה היא עשרים. משעברה שנת העשרים ועד עבור שנת השישים הרי אלו שנות ההגשמה המלאה של ייעוד האיש ואשה. החותמת שלה היא מכפלת היעוד בעשר. משעברה שנת השישים ועד סוף החיים הרי אלו שנות הזיקנה. בתחום הפרט סוקר האיש והאשה את מעשיהם ורואים סיפוק ולזה המספר עשר, בתחום הכלל שהוא ענינו של האיש ישנו חוסר מסוים לכן חותמת זיקנתו של האיש חמש עשרה." (ויקרא פרק כ"ז).