פרשת שמות - כוכבי שמיים

starsספר שמות פותח בספירה ומנִיָה של שמות בני ישראל היורדים למצרים. מדוע התורה פותחת בזה את ספר שמות? מדוע התורה חוזרת על קטע זה שכבר הופיע בפרשת ויגש?

 
תשובה לכך היא שהתורה בכך מצביעה על קבוצה ספורה זו - התשתית של עם ה'. לומר: זה התוצר המשמעותי של ספר בראשית והבריאה. בספר בראשית מתגלה ששושלת האבות הקדושים הם במרכז התכנית של הנעת הבריאה אל יעודה. ספר שמות מציג את יעודם: יצירת הגרעין של שבעים הנפש מהם משובט ויצמח העם הנבחר.

התורה מגלה כמה הארות ביחס לגרעין זה:

"ואלה" - ראשית, חומש שמות מתחיל ב"ואלה" על אף שבקלות יכול היה להתחיל ב "אלה" – דבר המדגיש עד כמה הגרעין הזה הוא המשך ותוצר ובתכלית של עבודת האבות הקדושים והקשר של הקב"ה עימם.

"נפש" - שנית, מדובר לכאורה על שבעים שמות של שבעים נפשות. כידוע 'שם' זה מהות דבר. שבעים שמות אלו שבעים מהויות שונות. אעפ"כ התורה במקום לקרוא להם שבעים נפשות, קוראת להם שבעים נפש. לומר שעל אף חוסר האחידות ומאידך הייחודיות כל אחד, הם כולם מכלול אחד של "נשמה אחת וגופות מחולקים" (תניא פרק לב).

"ישראל" - המדרש אומר שגם אברהם וגם יצחק, ואף יוסף נקראו כמו יעקב אבינו 'ישראל'. מתברר שהשם ישראל איננו שם פרטי של יעקב או שם שמשמעותו כללית אלא מהות השוכנת ומלווה את השושלת הא-להית הזו לדורותיה. משמעות הדבר הוא שהאבות נושאים את המהות ולאחר מכן בניהם הם נושאי אותה מהות של 'ישראל'. בני ישראל הם הנושאים והשייכים לנשמה הגדולה הזו שלהיות שרוי עם הא-ל ולהיות 'מושרה' בא-ל – "מקווה ישראל ה' ".

השמות ה "מככבים" בתוכנית האלוקית
מה עניין להזכיר שמות – האם אנו מכירים אותם? האם אנו מזהים אותם? האם אנחנו מסוגלים לעכל את תמיסת הא-לוהות הזו של נשמות ישראל? אלא כפי שלימדנו הלוי (וגדול מרבן שמו!) בכוזרי, שהתורה מבררת לנו ברשימות השמות והשושלות בספר בראשית מי הם האנשים והשושלת שנבחרה מתוך האנשים והשושלות שנידחו מלהיבחר. אלה שנבחרו הם אלה ששורה בהם העניין האלקי, מסוגלים להינבא ולהיות קשורים לה'.

לפי זה הצגת השמות של השושלת הנבחרת בפתיחת ספר שמות היא להדגיש שנפשות אלו הופכים להיות המסד של התוכנית האלקית לגאולת העולם תוך ניהול קשר מיוחד של הבורא עִם העם שייווצר מתוך קבוצה זו. ספר שמות בא לספר על בריאת העם מגרעין בית יעקב ויוסף.

"ומאירים את העולם..." ככוכבי שמיים (וארץ!)
הקב"ה מבטיח לאברהם שזרעו יהיה ככוכבי השמים. בפשטות כוונת הדברים היא משל לריבוי וכמו שה' אומר לאברהם "...הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ" (בראשית פרק טו פסוק ה') ובהבטחות רבות נוספות. אולם השימוש במילה ריבוי יכולה להיות לה לפחות בחלק מהמקורות משמעות של ריבוי מלשון גדלות ועוצמה ולא רק במשמעות של 'מספר'. מלבד זאת, השימוש הרב במשל לכוכבים סביר שיש בו להצביע על נקודות נוספות של דמיון:
הכוכבים עצומים באור שהם מפיקים. מקור האור שלהם הוא עצמי. כמו כן יחסית לחיי אנשים קיומם הוא לתמיד.

הרב עובדיה שליט"א אמר לי פעם ביחידות כשזכיתי להיכנס אליו שהדימוי של מצדיקי הרבים לכוכבים – זוהר הרקיע, שכוכבים מרחוק נראים קטנים אולם האמת היא שהם ענקיים ועצומים ואורם הוא לעולם: "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד" (דניאל פרק יב פסוק ג). רק כשמתקרבים אליו ניתן לראות את גודלו האמיתי המעיין אינסופי. הכוכבים מאירים את הלילה , ונתפסים עקב האסטרולוגיה כמשפיעים על הקורה בעולם.

עלינו לזכור תמיד שכל ישראל לדורותיהם, אבותינו הקדושים וכל יהודי ויהודי בייחוד, הוא כוכב נפלא ענק עצום המאיר את העולם. מקומו בד בבד בשמי שמיים העליונים וכך גם בעומק המציאות שלנו. יעוד העולם בנו. 
שנזכה במהרה ל"אור חדש על ציון תאיר ונזכה" ונהייה זכים וזכאים "כולנו במהרה לאורו" – אור ה"אורים גדולים" – י ש ר א ל!