פרשת וישב - קירור הקדירה ושבירת המוסכמות

hole_in_wallבפרשתנו, אחיי יוסף זוממים להרוג את אחיהם (לז, כ): וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו:". ראובן מייעץ לאחיו שלא להורגו אלא להשליכו אל הבור. בליבו חושב: שיחלץ אותו לאחר מכן מהבור וישיבו אל אביו. בין לבין, ראובן הולך לדרכו, ואילו האחים מוכרים את יוסף לישמעאלים.

 

 
כעבור זמן ראובן חוזר אל הבור, ולא מוצא את יוסף. רש"י על הפסוק (לז, כט): "וישב ראובן - ובמכירתו לא היה שם, שהגיע יומו לילך ולשמש את אביו. דבר אחר עסוק היה בשקו ובתעניתו על שבלבל יצועי אביו".

 

רש"י שואל: היכן היה ראובן בזמן המכירה של יוסף? 
על כך עונה שתי תשובות:
תשובה ראשונה: זה היה יומו לשמש את אביו.
תשובה שניה: ראובן התעסק בתענית על כך שבלבל יצועי אביו (1).

שואל על כך "בית הלוי" (2): "...ויש להבין אריכות הדברים שכתב רש"י על שבלבל יצועי אביו שהם נראים כמיותרים כאן" – שואל בית הלוי: מה הקשר בין תעניתו של ראובן על מעשהו שעשה, לבין התעסקות האחים ביוסף?
עונה "בית הלוי" מה שעונה שם (3).

ברצוני להביא התייחסות של הרב סולובייצ'יק לשאלה זו (4): הרב סולובייצ'יק אומר שראובן הבין משהו: ראובן הבין שהדבר שגרם לאחים לחשוב על פגיעה באחיהם יוסף, נבעה בעקיפין מתוך המעשה שעשה לאביו. כאשר ראובן בלבל את יצועי אביו הוא בעצם "יצא מול אביו יעקב", הוא קם כנגד אביו ואמר לו שהוא לא נוהג כשורה כאשר שם את מיטתו במיטת בלהה ולא במיטת לאה. אותה תעוזה של ראובן מהווה כמעין "קירור הקדירה (5)" – הפריצה הראשונית כנגד הבלתי מתקבל על הדעת שהיא התנגדות לסמכות יעקב. 
יעקב ממנה את יוסף לתפקיד הנהגה על האחים. האחים מתנגדים לכך, ורוצים להיפטר ממנו, זוהי הפגנה כנגד יעקב – התנגדות לסמכות יעקב.

הרבה פעמים "הפריצה הראשונית" היא הקריטית ביותר, גם אם היא לכאורה "קורית פעם אחת", או "בקטנה", דווקא היא היא ששוברת את המוסכמות היא זאת ש- "מקררת את הקדירה".
ישנן דוגמאות רבות לכך, ובמעגלים שונים.
במעגל הפרטי: דוגמא: אדם שלא מעשן בדרך כלל, ולוקח "שאכטה" או "סיגריה אחת בלבד" זו סיגריתו הראשונה. הוא יטען: "זו רק סיגריה אחת", "אני לא הולך להתמכר", "לא אתחיל לעשן" וכו'. אבל לעולם לא יוכל להתכחש לכך שזו הסיגריה הראשונה שלו. זוהי שבירת המסוכמות שלו, זו ה"יציאה מהטבע שלו". מכאן הדרך לרדת פשוטה בהרבה יותר, (ולא רק בתחום עישון הסיגריה אלא בתחומים נוספים) מאשר אם לא היה לוקח סיגריה ראשונה זאת.
דוגמא נוספת: הרבה פעמים קשה להבין את גזירות חכמים, סייגים שונים ותקנות שונות. נראה שכאילו סייגים אלו רחוקים בהרבה מהאיסורים המקוריים, וקיים מרחק רב שהאדם חושב שלא יגיע אליו. אדם שכזה, עלול בעקבות מחשבות אלו לבצע את איסורים אלו, ואז בלא משים הוא ייפול באיסורים עצמם ולא רק בסייגים – למה? מכיון שהפריצה הראשונית משנה משהו, ואפילו אם היא לא באיסור עצמו. ייתכן שההסבר הוא פסיכולוגי – האדם כבר מבין ש"השד הוא לא כל כך נורא", כך מתחולל בתת המודע שלו, ואז הוא מתחיל בירידה ומגיע לאיסור עצמו. ניתן להסביר חלק מהסייגים בצורה כזו, כלומר נועדו כדי לא לפתוח פתח למפלה באיסור עצמו. 

במעגלים רחבים יותר ניתן לקחת דוגמא מהמישור המדיני. לפעמים נשמעות טענות בארץ, טענות כמו: "תן להם את גוש קטיף והערבים ישתקו" (או שמא ירצו יותר?!). "תן להם לירות טילים על הדרום, זו הפגת מתחים קלה ותיפסק בקרוב" (או שמא יוציאו את כל מה שיש להם ללא פחד?!). – טענות אלו מראות שדווקא ההליכה לקראת האויב במצבים מסויימים פותחת את הפתח לדברים נוראיים יותר. – "שבירת המוסכמות".

אבל לא נשאר דווקא על הצד השלילי כי כמו שקיימת שבירת מסגרות שכזו על הצד השלילי, כך גם בדרך הטובה והחיובית הדבר דומה: כאשר אדם מבצע מעשה חיובי כלשהו הוא מתחיל "דרך חדשה", דרך שממנה יכול להתמיד ואפילו לעלות (6).

הדבר קיים במעגלים רחבים אף יותר, מעגליים מדיניים למשל. דוגמא: "תן להם את גוש קטיף והערבים ישתקו" (או שמא ירצו יותר?!). "תן להם לירות טילים על הדרום, זו הפגת מתחים קלה ותיפסק בקרוב" (או שמא יוציאו את כל מה שיש להם ללא פחד?!).

על פי הסברו של הרב סולבייצ'יק עלינו ללמוד מהתוצאות העלולות לקרות מאותו מעשה ראשוני, ראובן עשה פעולה, שייתכן שהיא אפילו לא בדיוק חטא, אבל היא אמירה, היא קירור הקדירה, היא שבירת המוסכמות!

כך גם אנו יש לנו לחשוב על אותה פעולה ראשונית, גם אם נראית לא כל כך עקרונית ורק חד פעמית. הראשוניות הוא לעיתים הגורם לדברים הגדולים להגיע.
שנזכה בעז"ה לחשיבה בטרם עשייה, ולתכנון נבון של הצעדים בחיינו.

שבת שלום!


1. בבראשית לה, כב כתוב: "וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר". וההסבר הוא שראובן אינו שכב את בלהה ח"ו, אלא שבלבל יצועי אביו, כלומר לקח את מיטתו של יעקב ששכנה באהל של בלהה והעבירה לאהל של אמו – תבע את על עלבונה של אמו. מעשה זה נחשב חמור ולכן מעלה עליו הכתוב כאילו "שכב את בלהה".

2. על אתר (בראשית לה, כט).

3. הרוצה לעיין בתשובתו מוזמן לעיין לעיל.

4. לא מצאתי מקור כתוב לדבריו אלו, אלא רק עדויות על כך.

5. להבדיל אלפי הבדלות עמלק: "אשר קרך בדרך" (דברים כה, יח): " ...משל לאמבטי רותחת שאין כל בריה יכולה לירד בתוכה, בא בן בליעל אחד קפץ וירד לתוכה. אף על פי שנכוה, הקרה אותה בפני אחרים".

6. עם זאת יש לציין, שבעוד שבדרך השלילית קל יחסית להתמיד בהתחלה השלילית פורצת הדרך. בדרך החיובית יש להתמיד בכח ובעוצמה למרות הפעם החיובית הראשונה, וישנה משיכה להפסקת ההתמדה החיובית מצד היצר.