פרשת מקץ - איך יורדים לגלות?

piramida

בפרשתנו אנו מוצאים את השתלשלות הענינים שהביאה את אחי יוסף למצרים. תחילה הם מחפשים אוכל ובסוף לאחר תלאות בפרשה הבאה, פרשת ויגש, הם מוצאים את יוסף.

 

המענין הוא שלאחר כל התלאות המדוברות בפרשתנו, מנחם יוסף את אחיו המפוחדים: "וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם" (בראשית מ"ה, ה'). אח"כ אנו נתקלים בהסבר ארוך ומפורט מדוע התגלגלו הענינים כפי שהתגלגלו: "כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר: וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה: וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹקִים וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל בֵּיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם: מַהֲרוּ וַעֲלוּ אֶל אָבִי וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו כֹּה אָמַר בִּנְךָ יוֹסֵף שָׂמַנִי אֱלֹהִים לְאָדוֹן לְכָל מִצְרָיִם רְדָה אֵלַי אַל תַּעֲמֹד: וְיָשַׁבְתָּ בְאֶרֶץ גֹּשֶׁן וְהָיִיתָ קָרוֹב אֵלַי אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבְנֵי בָנֶיךָ וְצֹאנְךָ וּבְקָרְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ: וְכִלְכַּלְתִּי אֹתְךָ שָׁם כִּי עוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים רָעָב פֶּן תִּוָּרֵשׁ אַתָּה וּבֵיתְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ: וְהִנֵּה עֵינֵיכֶם רֹאוֹת וְעֵינֵי אָחִי בִנְיָמִין כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם: וְהִגַּדְתֶּם לְאָבִי אֶת כָּל כְּבוֹדִי בְּמִצְרַיִם וְאֵת כָּל אֲשֶׁר רְאִיתֶם וּמִהַרְתֶּם וְהוֹרַדְתֶּם אֶת אָבִי הֵנָּה" (בראשית מ"ה, ו' - י"ג). אך עדיין לא מובן מדוע כל הסיפור העצוב של שנאת אח ומכירתו, וכל התלאות שעברו על יוסף במצרים , האם הכל כדי לארגן למשפחתו של יעקב פרוטקציה בתור לרכישת מזון בשנות הרעב ?

חז"ל מסבירים, שכל הרעיון נועד להביא את יעקב למצרים בדרך הכי מכובדת שאפשר: "ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל, אלא שזכותו גרמה לו דכתיב בחבלי אדם אמשכם בעבתות אהבה ואהיה להם כמרימי על על לחיהם ואט אליו אוכיל" (שבת פ"ט:). דברי חז"ל אלו מדהימים! לטענת חז"ל ע"פ גזרת: "יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (בראשית ט"ו, י"ג) של ברית בין הבתרים, היה ראוי שיעקב אבינו ירד לגלות מצרים כבול בשלשלאות כדרך הגולים שנמכרים לעבדות, אך מפני זכותו של יעקב "נאלץ" הקב"ה לסבב את ההיסטוריה כך שיעקב לא יתבזה ולא יכבל בשלשלאות. 

אך כאן, נראה לעניות דעתי, דרוש הסבר יותר מעמיק. משום שקשה לקבל שהקב"ה מזמן ליעקב אבינו את כל אותו הסבל שסבל בשביל שירד למצרים בצורה מלכותית כאורח המלך, נראה שהיה מעדיף לבלות את רוב שנותיו עם משפחתו בנעימים, ובסוף ימיו היה יורד כבול בשלשלאות ומה בכך ?
כדי להבין את כל מהלך הענינים נחזור לפרשת "וישב" שם מתוארת השתלשלות מכירתו של יוסף למצרים. כל פרשיה זו מעוררת תמיהות רבות, אנו אמנם מכירים את הסיפור, אך לפוגש מעשה זה בפעם הראשונה, צירוף המקרים מחלומות יוסף דרך השנאה, המכירה, ההעברה לבית פוטיפר, ההשלכה לכלא ועד לבסוף כס המשנה למלך, בהחלט מעוררת השתאות.

נעיין בראשית השתלשלות העניינים, כאשר נשלח יוסף לבקר את אחיו הרועים את הצאן: "וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן וַיָּבֹא שְׁכֶמָה" (בראשית ל"ז,י"ד). ידוע לכל, שחברון שוכנת בהר ולא בעמק. ניתן ליישב פסוק זה  למי שביקר במערת המכפלה, שכן כל המכיר את נתוניו הגאוגרפיים של המקום, יודע שאכן מערת המכפלה והעיר העתיקה בחברון שוכנת בעמק בין גבעות אבו סננה ואדמות ישי-תל רומיידא.
אך רש"י רמב"ן ורד"ק מעדיפים את דרשת חז"ל, שכך לשונה: "בעצה עמוקה של אותו צדיק שקבור בחברון, דכתיב: ידוע תדע כי גר יהיה זרעך" (סוטה י"א.). כלומר לדעת חז"ל, ושאר הפרשנים, המסר של הביטוי "עמק חברון" אינו גאוגרפי, אלא ענינו לגלות לנו שבעצם יש כאן תכנון אלוקי ארוך טווח. אין כאן צרופי מקרים אלא כל הקורות את יוסף נועדו להכשיר את הדרך לבני יעקב לרדת לגלות עם ההכנה הראויה.

עתה, נותר לברר איזה מעלה יש בהורדת יעקב ובניו (בני ישראל) בצורה מכובדת וממלכתית, מעבר לזכותו של יעקב. ע"פ מה שבארו חז"ל ישנו תהליך שהחל ב"ברית בין הבתרים", ממשיך אצל בני יעקב, עובר לכור ההיתוך של שיעבוד מצרים ומסתיים בהכרה שבני ישראל הם עם. זו הדרך שמתוה ה' ליצירת עם ישראל. אם כן, מובן מדוע היה צורך בכל העלילה הנ"ל, זו הייתה הדרך הנאותה בעיני הקב"ה להוריד את בנ"י לגלות עם חוסן לאומי חזק ככל האפשר בסביבה נוכרית. הירידה למצרים הייתה חייבת להעשות מתוך בניה של זהות יהודית וגאוה לאומית. וכל זה לא היה קורה לולא יוסף הוא המשנה למלך מצרים והמשביר לכל אחיו, שדואג לשכנם בנפרד ברובע היהודי הראשון של ההיסטוריה.

ראיה לכך ניתן לראות, בפסוקים בהם התורה מרחיבה ומתארת את המקום והדרך בו בנ"י מתיישבים בגלות. "וּקְחוּ אֶת אֲבִיכֶם וְאֶת בָּתֵּיכֶם וּבֹאוּ אֵלָי וְאֶתְּנָה לָכֶם אֶת טוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאִכְלוּ אֶת חֵלֶב הָאָרֶץ" (בראשית מ"ה, י"ח). ואכן ההתישבות היהודית במצרים נעשית מתוך כבוד לאומי, מבלי להתערבב במצרים. "וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף לְהוֹרֹת לְפָנָיו גֹּשְׁנָה וַיָּבֹאוּ אַרְצָה גֹּשֶׁן: (בראשית מ"ו, כ"ח)
במשך כל ימי ההיסטוריה היהודית היו שחשבו שימצאו את שלותם בהדמות לגויים השוכנים לידם. כך בנפילות בתקופת השופטים, כך ארע ליהודי גלות בבל שהעדיפו להטמע ב127 מדינות אחשורוש, כך חשבו המתיונים וכך חשבו במשך כל הדורות. אך כולם טעו, בכל פעם שחשבו שהיטמעות זו תביא שלוה ליהודים, נהפוך הוא, שנאה חורבן ואנטישמיות הלכו וגברו.

נראה, שהלקח שהתורה רוצה ללמדנו, הוא שהדרך הטובה ביותר לשרוד, להתקיים ולהגשים את יעודנו הוא לא בטשטוש הזהות היהודית, אלא דוקא בהדגשת זהות זו. וזה בדיוק מה שארע לאבותינו בימי המכבים: הרוב "הנאור" ו"המתקדם" המתיוון שרצה לבנות פה מזרח תיכון חדש, חשב אולי בצורה ראלית, אך זו לא דרכו של ה' ולא דרכו של העם הנבחר. ובמשפט ההיסטוריה המכבים הדתיים והמיושנים הם אלא שנצחו והנחילו לנו מורשת מפוארת של זהות יהודית ולעולם כולו את האמונה באל אחד.