פרשת וארא - לפום צערא אגרא

heavy_heart"וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְהִרְבֵּיתִי אֶת אֹתֹתַי וְאֶת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם", פרשתנו עוסקת במכות מצרים כאשר במהלכם אנו עדים לכך שהקב"ה מכביד את לב פרעה וכתוצאה מכך פרעה לא משחרר את העם , דבר המעורר שתי שאלות: 1 . והרי יש לו לאדם בחירה חופשית אם כן איך זה שהקב"ה מונע מפרעה את בחירתו החופשית ?

 

 
2. מהמכה השישית הקב"ה מתערב ומכביד את לב פרעה, ונשאלת השאלה מדוע? הרי אילולי הכבדת לב פרעה עם ישראל היה יוצא ממצרים לאחר המכה החמישית - שזה 5 חודשים קודם (כל מכה ארכה שבוע, ובין כל מכה ומכה שלוש שבועות) האם עם ישראל עשה משהו שמגיע לו עוד 5 חודשים במצרים?

הרמב"ן מביא שני הסברים לשאלה הראשונה:
"והנה פירשו בשאלה אשר ישאלו הכל, אם השם הקשה את לבו מה פשעו, ויש בו שני טעמים ושניהם אמת:
האחד, כי פרעה ברשעו אשר עשה לישראל רעות גדולות חנם, נתחייב למנוע ממנו דרכי תשובה, כאשר באו בזה פסוקים רבים בתורה ובכתובים, ולפי מעשיו הראשונים נדון. והטעם השני, כי היו חצי המכות עליו בפשעו, כי לא נאמר בהן רק ויחזק לב פרעה (להלן פסוק יג, כב, ח טו), ויכבד פרעה את לבו (להלן ח כח, ט ז). הנה לא רצה לשלחם לכבוד השם, אבל כאשר גברו המכות עליו ונלאה לסבול אותם, רך לבו והיה נמלך לשלחם מכובד המכות, לא לעשות רצון בוראו. ואז הקשה השם את רוחו ואמץ את לבבו למען ספר שמו.." (רמב"ן שמות ז, ג).

כלומר אומר הרמב"ן בהסברו הראשון שעקב הרעות שהרע פרעה לישראל נמנעו ממנו דרכי התשובה. בהסבר השני אומר הרמב"ן שהקב"ה רצה שפרעה ישחרר את ישראל מכיון שזהו רצונו של הקב"ה ולא מכיון שהוא לא יכול לספוג יותר את המכות.

מדברי הרמב"ן מובן מדוע הקב"ה מנע מפרעה את בחירתו החופשית. אך דבר נוסף שיוצא מדבריו (ע"פ 2 הפירושים) הוא שהכבדת לב פרעה לא נבעה כלל וכלל כתוצאה מעם ישראל, ואם כן מדוע עם ישראל "נענש" ונוסף לו עוד 5 חודשים במצרים ?

תשובה לשאלה זו נמצאת בפסוק: "וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְהִרְבֵּיתִי אֶת אֹתֹתַי וְאֶת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם".
פירוש הספורנו על הפסוק מסביר: "תנו לכם מופת. המופת הוא להורות על גודל המשלח ושראוי לשמוע בקולו, אמנם האות הוא עדות לשליח. לפיכך עשה אותות לעיני עם ישראל, שלא היה ספק אצלם על גודל המשלח ויכלתו, אבל היה על השליח אם הוא שליח אמת.אבל פרעה שהיה מסופק על המשלח או מכחישו, באמרו לא ידעתי את ה' שאל מופת לאמת גודל המשלח, באופן שיורה שראוי לשמוע בקולו. ואינו נמנע שיהיה דבר אחד בעצמו אות ומופת ביחס לאנשים מתחלפים" (ספורנו ז, ט).

ע"פ הספורנו מכות מצרים ביחס לעם ישראל הם אותות, מכיון שהם מעידים על גודל השליח – משה. וביחס לפרעה הם מופתים, מכיון שבעבור פרעה הם מעידים על גודל המשלח – הקב"ה.
אם כן יוצא שהפסוק שלנו שנזכרו בו האותות והמופתים ("וְהִרְבֵּיתִי אֶת אֹתֹתַי וְאֶת מוֹפְתַי") מתיחס הן לפרעה והן לישראל.
השאלה העולה מתוך דברינו היא: מהו הקשר של עם ישראל לפסוק:  "וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְהִרְבֵּיתִי אֶת אֹתֹתַי וְאֶת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" לכאורה הפסוק מדבר אך ורק על פרעה?

על כך עונה השפת אמת: "בענין הכבדת לב פרעה. כבר כתבתי במ"א כי הי' רצון הבורא ית' להיות במצרים כל מיני כחות סט"א כדי שיהי' מפתח לכל גאולות העתידין להיות. כמ"ש ד' לשונות נגד ד' גליות ישראל. ולכן מרע"ה שאמר למה הרעותה לעם הזה דייקא. כלומר שהבין כי לדור זה בפרט הי' יכול להיות הגאולה בלי תוספת רעות פרעה שהרע להם יותר. ולכן אמרו במד' שהשיב לו הבורא טוב אחרית דבר מראשיתו ע"ש. פי' שע"י שבעת יצ"מ הי' גאולה מעין כל הגאולות. לכן אף שהוחזרו בגלות אח"כ. הם מובטחים שיהי' להם אחרית טוב והבן".

הקב"ה מכביד את לב פרעה לא רק בגלל פרעה עצמו (- למנוע ממנו את דרכי התשובה) אלא גם בכדי ללמד את עם ישראל שיעור חשוב להמשך הדרך שבה יעברו – הקב"ה רצה שגאולה זו תהיה המפתח לכל הגאולות ועל כן העלה את רמתה כך שלאחר מכן עם ישראל יהיה מסוגל להתמודד אם כל העליות והמורדות בדרכם, זה דורש הרבה יותר אבל זה שווה את זה.

" טוב אחרית דבר מראשיתו - . . . כי החכם יאכל רפואה היא מרה בראשונה בעבור שתועיל באחרונה וימנע עצמו מלאכול מתוק שהוא טוב בראשיתו ורע באחריתו . . . " (אבן עזרא)

בעזרת ה' שנזכה ונשאף לעלות בקודש גם כשקצת קשה מתוך הבנה שלפום צערא אגרא.