פרשת וארא - ארבע לשונות גאולה

four_glasses_of_salvation_-_pesachבילקוט שמעוני לפרשת וישב (רמז קמז) יש דיון בטעם של ארבע כוסות בליל הסדר ולדעת ר' הונא בשם ר' בנאה הסיבה לארבע כוסות היא "כנגד ארבע לשונות של גאולה שנאמרו במצרים והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי".

 

 
לשונות גאולה אלו מצויים בתחילת פרשתנו, אך ספירה פשוטה בפסוקים מראה שיש חמש לשונות של גאולה: "והוצאתי", "והצלתי","וגאלתי", "ולקחתי", "והבאתי".
אנו איננו מחשיבים את ו"הבאתי" כלשון של גאולה והשאלה היא מדוע? האם ההגעה לארץ אינה חשובה?

 

תשובה ששמעתי מפי מו"ר הרמש"צ נרי'ה זצ"ל: ארבעת לשונות הגאולה הם הבטחה ואינם תלויות בהתנהגות של עם ישראל אך הלשון החמישית: "וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה ..." היא לשון שמותנית בהתנהגות של עם ישראל שכן בחירת ישראל אינה ניתנת לשינוי ואנו קרואים בנים גם כשאנו חוטאים (ע"פ ר' מאיר בקדושין לו.) אך הבטחת הארץ אינה בכל תנאי ויש מצבים שבהם התורה מענישה בגלות מהארץ.

רמז מעניין לכך ניתן לראות בכך שבתורה המלה: "מורשה" מופיעה פעמיים בלבד: פעם אחת בעניין נחלת הארץ ופעם אחת בעניין נחלת התורה עליה נאמר: "תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב"  (דברים לג/ד) וכוונת התורה היא ליצור זיקה בין המורשות השונות, הירושה של ארץ ישראל תלויה בשמירה של התורה.
כאשר חז"ל דיברו על ארבע לשונות גאולה הם באו להדגיש את  העניין הנ"ל.

ניתן לענות תשובה נוספת ולשם כך נעיין בפרשה מתחילתה. 
בשתי הפרשיות הראשונות של ספר שמות חושף הקב"ה בפני משה רבינו את השמות המשמשים לגאולת ישראל בפרשה הקודמת בפסוק המדבר על א--ה-י-ה אשר א--ה-י-ה ובפרשתנו "אמור להם אני י--ה-ו-ה והצאתי... והצלתי... וגאלתי... ולקחתי... והבאתי... ". הקב"ה גם חושף לפני משה את ההנהגה של השם שהיה בתקופת האבות הוא שם ש--ד-י. 
ברור בפרשה שהשימוש בשמות הללו מייצג הנהגה מלאה של ה' את עולמו באותו שם ולא סתם היכרות עם השם המסוים שכן על אברהם יצחק ויעקב אמר "וארא אל אברהם ... בא—ל ש—ד-י". כמו כן ברור מפסוקי בראשית שכל אחד מהאבות  הכיר את שם י—ה-ו-ה שכן אנו מוצאים אותם משתמשים בשם זה על אחת ממשמעויותיו בפסוקי בראשית [ועיין פתרונות נוספים המוצעים באב"ע].

בעניין השוני בין ההנהגה בתקופת האבות לבין ההנהגה המתוכננת בעם ישראל שהראשונה היא בשם ש-ד-י והאחרונה היא י-ה-ו-ה נאמרו מספר הסברים:
רש"י ורשב"ם כתבו שהשוני הוא בהבטחה לעומת קיום כאשר להבנת הרשב"ם שם ש--ד-י מתפרש כמי שמבטיח על העתיד ולעומתו שם י--ה-ו-ה הוא שם שענינו קיום ההבטחה והקב"ה אומר למשה לאבות נגליתי בהבטחה עתידית והם האמינו וכאן ההבטחה על זמן קרוב של קיום.
ברש"י לעומתו השם ש—ד-י אינו שם הקשור במהותו להבטחה אך בו הוא הבטיח.
לפי הבנת האבן עזרא שם ש--ד-י פירושו משנה מערכות כלומר האבות היו כפופים לטבע אך בדבקות בה' הם עלו מעל הטבע ושינו את גורלם. אך דבקותו של משה בה' גדולה יותר ולכן הוא יכול לפעול שם י—ה-ו-ה ולהשפיע מקדושת ה' על הטבע ולכן יכל לשנות את הטבע במכות מצרים.

הרמב"ן מרחיב את דבריו וטוען שלא רק בהופעת ניסי ה' בעולם יש התרחבות. מאז האבות אלא גם בהופעה הרוחנית של הקב"ה בעולם ישנה הרחבה ובניגוד לאבות שהדיבור אתם היה ב"מדת הדין רפה" עם משה הידיעה היא ב"מדת הרחמים שהוא בשמו הגדול, כטעם מוליך לימין משה זרוע תפארתו (ישעיה סג יב), וכתיב (שם שם יד) כן נהגת עמך לעשות לך שם תפארת. ולכן לא יזכיר משה מעתה שם אל שדי, כי התורה בשמו הגדול נתנה, שנאמר (להלן כ ב) אנכי ה' א-להיך, והוא שנאמר (דברים ד לו) מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה..." 
כהמשך לדברים אלו ממשיכה הפרשה בארבע לשונות גאולה שהם: והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי. כאשר ההבטחה המחודשת לעם ישראל בזמן משה מסתימת ב"ולקחתי" המסיים את ההבטחה המיוחדת לקריאת שם ה' על עם ישראל בצורה נרחבת יותר מזמן האבות.

ניתן לראות גם הקבלה בפסוקים בין פסוק הפתיחה המדבר על "ושמי ה' לא נודעתי" לפסוק הסיום של הלשון "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי י-ה-ו-ה אֱ-לֹקיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם". בפסוק זה גם מתברר כי מ"והוצאתי" המטרה היא ידיעת ה' של עם ישראל.

לאחר ההגעה לשלב ידיעת ה' עוברים הפסוקים לקיום ההבטחה לאבות להביא את הארץ לבניהם כאן אנו כבר לא עוסקים במציאות הרוחנית החדשה שהקב"ה מבטיח לחדש בעם ישראל אלא בקיום של הבטחה ישנה שניתנה לאבות. יתכן כי חז"ל רצו שנשים לב להבטחה המחודשת ואותה סימנו כמייחדת את יציאת מצרים.

גם בשני פסוקי המורשה ניתן לראות את ההבדל בין ההבטחה הישנה לחדשה הארץ היא מורשה מהאבות "וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה" 

לעומת זאת התורה היא מורשה ממשה: תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב"  (דברים לג/ד).
יהי רצון שנזכה לקיום מלא של שתי המורשות.

[תודה לאהובה קליין על השימוש בתמונה, ציירה: אהובה קליין, ציורי תנ"ך \\ ארבע לשונות גאולה כל הזכויות שמורות לאהובה קליין]