שבועות - חג מתן תורת חיים

מאת: אלי הולנדר

קטגוריה: מ. שבועות

בגמרא אין דברים רבים על חג שבועות. אין מסכת על חג שבועות, אין הרבה הלכות בחג שבועות, ועל כן איננו מוצאים התייחסות רבה בש"ס לחג זה. במועט שאנו כן מוצאים, יש הפתעה גדולה:
במסכת ביצה ט"ו: "תניא רבי אליעזר אומר: אין לו לאדם ביום טוב אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה... או כולו לה' או כולו לכם" כלומר, אין הגבלה לאדם ביום טוב איך לחלק את זמנו. אם רוצה יכול כל היום ללמוד, אם רוצה יכול כל היום לעסוק בעונג יום טוב, ויכול גם לחלק את הזמן, בכל חלוקה שיבחר בה. ר' יהושע חולק: "ר' יהושע אומר: חלקהו חציו לה' וחציו לכם." לא ילמד כל היום, ומאידך לא ישב בסעודה כל היום, אלא חובה לחלק את הזמן בין זה לזה, "חלקהו".
ובצורה מפורשת יותר כתובים הדברים במסכת פסחים סח: "ר' יהושע אומר: חלקהו, חציו לאכילה ושתיה וחציו לבית המדרש."
ופה באה ההפתעה, הגמרא במסכת פסחים ממשיכה: "אמר ר' אלעזר: הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם. מאי טעמא? יום שנתנה בו תורה..." המחלוקת בין ר' אליעזר לר' יהושע נכונה בכל הימים טובים פרט לחג שבועות, עצרת. אז אין מחלוקת. אז "הכל מודים", גם ר' אליעזר מודה, שלא יכול לחלק את זמנו כרצונו אלא חייב שיום זה יכלול גם... היינו מצפים שיום זה חובה שיכלול "לה'", חובה שיכלול בית המדרש, אך ר' אלעזר אומר להיפך, מה שחובה שיום זה יכלול הוא "לכם"!
הגמרא ממשיכה שהכל מודים גם בשבת וגם בפורים דבעינן לכם. בשבת משום "וקראת לשבת עונג", בפורים משום "ימי משתה ושמחה". בשבת ובפורים זה מובן, אך מדוע דוקא בשבועות "בעינן לכם" יותר מאשר ימים טובים אחרים, יותר מאשר פסח, סוכות? לכאורה פסח מציין את החירות הגשמית ושבועות את החירות הרוחנית, היינו מצפים דוקא להיפך, שבפסח יהיה חובה "לכם", ובשבועות "לה'", משום שזה "יום שנתנה בו תורה". מדוע, אם כן, דוקא בעצרת בעינן "לכם"?
באופן פשטני, רש"י מסביר שבעצרת חובה שתהיה שמחה, חובה שתהיה "לכם", "להראות שנוח ומקובל יום לזה לישראל שנתנה בו תורה". כלומר, בחגים האחרים אם אדם לא מרבה בהבעת שמחה, לא מרבה ב"לכם", לא נורא. אם בפסח הוא לא מביע את השמחה בחירות הגשמית, בבקשה. אך בשבועות,יום שנתנה בו תורה, חובה להביע את השמחה. אם אין תורה – אין חיים לעולם. "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי". וזכה עם ישראל להיות העם שניתן לו הכלי חמדה. אי אפשר שלא לשמוח ביום זה, באכילה ובשתיה.
כבר מהסבר זה אנו יכולים לראות את חשיבות יום מתן תורה, את הזכות הגדולה שזכינו לה, ביום זה, בהר סיני. והדברים מתקשרים ומתעצמים עם ההסבר הנוסף של הדברים:
באחרונים הסבירו את הענין באופן אחר: הראי"ה במאמרי הראי"ה (עמ' 172) מסביר כי כל מהות מתן תורה היא הורדת הקדושה לעולם. מאז מתן תורה, הקדושה לא נשארת בעולמות עליונים, אצל המלאכים, אלא יורדת למטה אל העולם הגשמי ומתפשטת על כל תחומי החיים, ועל כל גילויי הבריאה. עם ישראל זוכה להיות העם שמקבל את התורה ומיישם אותה בעולם הזה הגשמי וממשיך אותה אל כל קצוות העוה"ז. בזכות יום מתן תורה אין יותר "לה'" ו"לכם", אין יותר הפרדה, אלא הכל מתחבר ביחד. לכן דוקא בעצרת "בעינן לכם", כי זה עניינו של יום, אז רואים שגם ה"לכם" הוא בעצם "לה'". התורה איננה דבר ערטילאי, רוחני, גבוה, רחוק, אלא דבר שחי וזורם בתוכנו.
מעין זה, מסביר גם בשעורים בהגדות חז"ל שבעצרת בעינן לכם כדי להראות שהתורה איננה "נגד" העולם הזה, אלא "בעד" העולם הזה. כדברי הרמב"ם, "שאין משפטי התורה נקמה בעולם אלא רחמים וחסד ושלום בעולם." (שבת ב', ג')
בבן יהוידע מסביר שבברכתם של יעקב ועשיו, עשו קיבל את הגשמיות ויעקב קיבל את הרוחניות. על כן, כיצד יכולים יעקב וזרעו ליטול חלק ממותרות העוה"ז, הרי זה שייך לעשיו? בזכות התורה! בזכות התורה יעקב יכול ליטול חלק גם בעוה"ז. על כן בעצרת בעינן לכם, להראות ביום מתן תורה, שבזכות התורה יש לנו חלק במותרות העוה"ז.
התורה היא "תורת חיים". נזכור זאת, וניישם זאת, ביום מתן תורה, ובכל יום. כי כל יום הוא כיום מתן תורה. "כל יום יהיו בעיניך כחדשים".
"כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר. דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום."