פרשת בא

מאת: הרב יצחק סלצר

קטגוריה: מ. פרשת בא

לעלוי נשמת רב יהודה ליב בעל ה"שפת אמת"

 השבוע חל יום פטירתו של הצדיק רב יהודה ליב בעל השפת אמת ביום רביעי ה' שבט

 בפרשתנו מוזכר כמה פעמים שעלינו לספר ביציאת מצרים.

 וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם, זָכוֹר אֶת-הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים, כִּי בְּחֹזֶק יָד, הוֹצִיא יְהוָה אֶתְכֶם מִזֶּה;... ח וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ, בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר:  בַּעֲבוּר זֶה, עָשָׂה יְהוָה לִי, בְּצֵאתִי, מִמִּצְרָיִם."(שמות פרק יג פסוקים ג וח)

 ומכאן חז"ל למדו שיש מצוה לספר הניסים שקראו בצאתנו ממצרים.  הרמב"ם מסכם את זה להלכה:

 

 

" מצות עשה של תורה לספר בניסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצריים, בליל חמישה עשר בניסן--שנאמר "זכור את היום הזה אשר יצאתם" (שמות יג,ג), כמה שנאמר "זכור את יום השבת" (שמות כ,ז).  ומניין שבליל חמישה עשר--תלמוד לומר "והגדת לבנך, ביום ההוא לאמור:  בעבור זה" (שמות יג,ח), בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך."(הלכות חמץ ומצה פרק ז הלכה א)

בעל "שפת אמת" מגור ז"ל. בפרשת בא תרמ"ח אמר שסיפורי יציאת מצרים הם במקום היסורים שעלולים לבוא בעת גאולתם של ישראל.

 

המשפט הזה תמוה וטעון הסבר.  איך סיפורים יכולים להיות במקום יסורין.  מובן שיש ערך לספר ושומרים על הלקחים שלמדנו בצאתנו ממצרים וגם עלינו להזכיר חסדי השם יתברך ולהודות לו על כל הניסים ונפלאות.  אבל איך הם ממלאים מקום של יסורים שעלולים לבוא עלינו בעתיד בזמן הגאולה?  יש גם לשאול למה ביסורים עלולים לבוא עלינו באת הגאולה?  האם אנחנו נענשים על משהו?  ואם כן איך סיפורים יכול להביא כפרה?

 

הרב קוק בספר "עין איה" על מסכת ברכות על הגמרא בברכות ה. שמביא ברייתא בשם רבי שמעון בר יוחאי "ג מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכולם לא נתנן אלא ע"י יסורין ואלו הן תורה וארץ ישראל והעולם הבא"מסביר רב קוק:

"יש מעלות שהן בטבע האדם, לפי שורש יצירתו באשר הוא אדם, להשיגן. וכיון שהן שוות לטבע אינו צריך יסורין כדי לזכות אליהן.  אמנם לזכות למעלה שהיא מחוץ לטבע, ולמעלה מן הטבע, אין כוחות הגוף שהם טבעיים מוכנים לזה כי אם על ידי יסורין."

 

לפי זה יש לומר שהסיבה שאנחנו צריכים יסורים בזמן הגאולה היא כדי להגיע למעלה מן הטבע שתהיה המציאות של ימות המשיח.  אם כך נשאר לנו השאלה איך סיפורים יכולים לבוא במקום היסורין.

אפשר לתרץ השאלה לפי מאמרו של ה"שפת אמת" בפרשה הבאה פרשת בשלח. 

 

"כתיב 'אז ישיר משה' משמע שאז נגמר עיקר המכוון של הגאולה. כי העיקר היה שנבראו ישראל להעיד על הבורא ית' כמו שכתוב 'עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו' ועל ידי הגלות במצרים נזדככו בכור הברזל להיות כלים לשיר ולזמר לפניו יתברך לכן כשנגמר הגאולה נפתח פיהם ואמרו שירה "

 

החידוש כאן היא שתכלית הגאולה הוא לא עצם יציאתנו משעיבוד ואולי גם לא קבלת התורה וכניסה לארץ ישראל.  העיקר היא השירה שאיתו אנחנו מעידים על השם יתברך בעולמנו.  לפני יציאתנו ממצרים וכל היסורין שבאו עלינו בשעיבוד לא יכולנו להכיר ולהעיד על הבורא יתברך.  לא יכולנו לשיר שירת הים בלי לעבור ההכנה הראויה לראות מעל הטבע ולהיות כלי לעדותו על הבורא יתברך. לספר ביציאת ממצרים משמעותו לראות כאילו אנחנו יוצאים ממצרים.  להכיר מחדש את יד השם ולשיר השירה ששרנו אז.  אנחנו לא צריכים ההכנת הכלי שמתוך יציאת מצרים קבלנו התורה שהרבה ממצותיה מבוססות ומזכירות את יציאת ממצרים הכלי עדיין מוכן.   שהתורה הוא השירה שאנחנו ממשיכים לשיר ולבדוק שהכלי עדיין בשמושו.

 

השפת אמת כותב על לימוד תורה

 

עובד ה' צריך להסתכל על כל מאורע בעולם החומרי כמשהו המופעל על ידי התורה, כמו שכל איבר גשמי בגוף מופעל על ידי הנשמה. צריך הוא להכין את תודעתו להביט באור התורה הטמון מאחורי המאורע הזה... אכן, בשעה שהאדם מודע לכך שכל הבריאה היא דבר ה', הריהו מממש את שליחותו עלי אדמות. שכן השמים אמנם מספרים את כבוד ה', אך רק האדם שהוא בר-דעת מסוגל להוציא משימה זאת מן הכוח אל הפועל.

שעה שהאדם אכן מוצא את חלקו בתוך התורה, מסוגל הוא להגיע לשורש עצמיותו. (פניני שפת אמת)

 

משימתנו בעולם הזה היא לספר " את כבוד ה'" אבל צריך להיות " מסוגל להוציא משימה זאת מן הכוח אל הפועל."

אפשר להבין מתוך הקטעים שצוטטנו מהשפת אמת שלספר ביציאת מצרים אמנם באה במקום היסורים שהם התכלית של היסורין אבל להיות מסוגלים ולשמור על הכלי שנוצר בעכבות יציאת מצרים עלינו לחזק בלימוד ובקיום התורה. על ידי זה אנחנו משורשים בבורא יתברך.  אחרי שאנחנו משורשים אנחנו חייבים לחבר הכול לשורש וכך להעיד לכל הבריאה על הקב"ה.  כמו שה"שפת אמת" כותב:

 

"שהאדם צריך לחבר כל דבר לשורשו, וזה קריאת השמות כשהבניין מתחבר אל השורש. (שפת אמת על התורה פרשת שמיני) 

שאנחנו חייבים לקרא לכל דבר שם.  הרי שם הוא להגדיר לפרסם שכול מי שקורא אותו שם מבין מה הוא מיצג וזה כוחו של שירה שמגדיר הנס ונותן לו שם לכל הבריאות להכיר בנס.  אנחנו חייבים לא רק להביט "באור התורה" אלא גם  להגדיר כל דבר בעולמנו באופן שיתנו לו שם בפי כל הבריאות. כמו שצווה לנו התורה לעשות בסיפור יציאת מצרים.

 

שיזכה להודיעו לכל הבריאות אמיתת הבורא והסיפורים על שבחו יבוא במקום יסורי גאולה.