פרשת בא - אנא עבדא דקודשא בריך הוא

mezuza_2"כי לי בני ישראל עבדים" ידוע הדבר ומפורסם הענין שאין התורה בעד עבדות, ואפילו עבדות בתנאי "עבד עברי" שתנאיו כמעט כשל עובד שכיר, אסרה התורה למעט מצב שאדם הגיע לרעב ממש, שאז התירו לו להימכר לעבד. כך פוסק הרמב"ם "ישראל שהעני ביותר נתנה לו תורה רשות למכור את עצמוואין אדם רשאי למכור את עצמו עד שלא ישאר לו כלום ואפילו כסות לא תשאר לו ואח"כ ימכור את עצמו." (הלכות עבדים פרק א' הלכה א') (2).

 

חמור הדבר שבעתיים כאשר אדם מוכר עצמו לעבד לעולם (3), שאז התורה אומרת "וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹקִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם" (שמות כ"א, ו'). חז"ל מבארים את משמעותה הרוחנית של מעשה סימבולי זה, כך "אמר הקב"ה: דלת ומזוזה שהיו עדים במצרים, בשעה שפסחתי על המשקוף ועל שתי המזוזות ואמרתי כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים - ולא עבדים לעבדים"  (קידושין כ"ב:).

אך, אם נעיין בתורה, בפסוקים המתארים את יציאת מצרים, לא נמצא אפילו פסוק אחד המתאר את הקב"ה עובר על בתי ישראל ואומר את הדברים הללו, אדרבא הפסוק הנ"ל מופיע בסוף ספר ויקרא (פרק כ"ה פסוק נ"ה). מסתבר שכוונת חז"ל במדרש זה, היא לומר, שמעשה המכירה לעבדות לעולם, סותר את אחד מעיקרי האמונה שבאו לידי ביטוי במעשה הפסיחה על בתי ישראל. עתה, נבאר כיצד הפסיחה המפורסמת על בתי ישראל גרמה לעם ישראל להיות עבדי ה' המוחלטים שאינם משתעבדים לאחרים.

מה זה פסח?
לחג הפסח כמה שמות: חג המצות, חג האביב וחג החירות. כל השמות הללו מובנים וברור מדוע נבחרו, אך בשונה מכך השם "חג הפסח", מדוע לקרא לחג בשם זה ? וכי משום ש"עָבַר ה' לִנְגֹּף אֶת מִצְרַיִם וְרָאָה אֶת הַדָּם עַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וּפָסַח ה' עַל הַפֶּתַח וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף" (שמות י"ב. כ"ג), זה נס כה גדול ? הרי הקב"ה ידע גם ידע היכן בדיוק גרים בני ישראל, מה אם כן הגדולה בכך שדילג, פסח (4) על בתיהם ? הרי כל אדם יכול להחליט לאיזה בית יכנס ועל איזה ידלג !

יתירה מכך אם נדייק בדברי הכתוב נראה, ש"פסח" הוא שמו של הקורבן שנצטוו בני ישראל לעשות. "וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה' אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל ..." (שמות י"ב, כ"ז). הדברים מפורשים במשנה המובאת גם בהגדה של פסח "רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר, כָּל שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלֹשָׁה דְבָרִים אֵלּוּ בַפֶּסַח, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְאֵלּוּ הֵן, פֶּסַח, מַצָּה, וּמָרוֹר. פֶּסַח, עַל שׁוּם שֶׁפָּסַח הַמָּקוֹם עַל בָּתֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרָיִם." (פסחים פרק י' משנה ה')

מכות בכורות היא המכרעת !?
לאחר שראינו שעיקר ענינו של החג הוא על שם הקורבן שנקרא פסח, והפסיחה נועדה להציל את ישראל ממכת בכורות, צריך לבאר במה שונה מכת בכורות מכל שאר המכות, שבהם עם ישראל לא נזקק לנס מיוחד על מנת שלא יפגעו גם הם. ועוד יותר יש לתמוה מה מיוחד במכה זו שאחריה יוכלו עם ישראל לצאת מעבדות מצרים ? גם מקומו של קורבן הפסח בדיוק באותו לילה שה' מכה את בכורות מצרים תמוה ! מה היה ההכרח הגדול לעשות קורבן זה כדי להינצל ?

עבודת ה"פסח" היא השתייכות לה'
התשובה לכל השאלות הללו ע"פ המהר"ל מפראג (5) היא שעד מכת בכורות לא היה הבדל מהותי בין ישראל למצרים "הללו עובדי עבודה זרה, והללו עובדי עבודה זרה" (6). נוצר אפוא צורך ליצור רהבדל מהותי בין המיצרים עובדי האלילים לבין ישראל זרעו של אברהם. (7)

כדי ליצור את ההבדל המהותי בין ישראל למצרים היה צריך הקב"ה לעשות מעשה "קנין" (8שהוא ביטוי לכך שבני ישראל יוצאים מרשות משעבדיהם, מצרים, לרשותו הישירה והבלעדית של הקב"ה. על כן, מצווה ה' את בני ישראל לעשות מעשה, "עבודה" שיביעו את השתיכותם המוחלטת לה' "...וְעָבַדְתָּ אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה: שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי חַג לַה' " (שמות י"ג, ה'-ו'). אם נעיין בפסוקי התורה, נגלה שקיום מצוות לא מוגדר כעבודה, למעט מעשה הקורבנות (ומכאן הביטוי "עבודת ה' " לתפילה שהיא השלמה למעשה הקורבן). קורבן הפסח נתיחד אף יותר משאר הקורבנות שבו הביטוי "עבודה" נזכר כמה פעמים (9).

אנא עבדא דקודשא בריך הוא ! (10)
עתה, מובן שמעשה העבודה של קורבן פסח, היה המרכיב העיקרי והקריטי ביותר להוצאת בני ישראל מעבדות למצרים להיותם עבדים לקב"ה. המבחן לשייכות העבד, האם למצרים או לקב"ה, התרחש מיד במכת בכורות. רק רכושו של הקב"ה לא נפגע כל האחרים נפגעו "וה' הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה" (שמות י"ב, כ"ט).

על כן מובן, שמכת בכורות שונה מקודמותיה, שכן תשעת המכות הראשונות נועדו להעניש את מצרים, אך מכת בכורות נועדה בראש ובראשונה להבדיל בין עבד ה' לעבד לעבדים. לכן היה צורך שבני ישראל ימרחו דם על המזוזות, כי כאן הצלתם תלויה במעשה ההשתיכות אל ה'. בתי ישראל הפכו באותו לילה למעין שגרירות של הקב"ה, ואין רשות למשחית להכנס ברכושו של ה'.

ממילא מובן שהשם "פסח" מבטא את עיקר ענינו של החג "אנא עבדא דקודשא בריך הוא", ה' פסח עלינו וגאלנו כי נהיינו עבדיו. בכל תהליך הגאולה של מצרים, אם כן, מהדהד באוזננו הפסוק "כִּי עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד" (ויקרא כ"ה, מ"ב). המעבר להיותו של אדם "עבד ה' " גורם לאדם להתבטל כלפי ה', עבד ה' הופך ל - דמוי ה'!!!

זהו ההבדל בין ישראל לעמים, מה מטרתך בחיים, את מי אתה שם במרכז, האם כל מעשיך להנאת עצמך "אגואיאסט", כפי שהגויים שמים את "זכויות האדם" במרכז מעיניהם, או שמא חובת האדם כלפי בוראו היא שניצבת במרכז. היהדות משדרת - הכל לאדון כל!!! אנחנו עבדי ה', וזה התחיל מהרגע הראשון בו נולד העם.



1. הרעיון למאמר הזה מקורו בשיעור ששמעתי לפני שנים מהרב יהושע הרטמן שליט"א (המהדיר של כתבי המהר"ל).
2מקור דבריו ע"פ הכ"מ הוא מדרש ההלכה "מנין שאין אדם רשאי למכור עצמו ולהניח באפונדתו וליקח לו בהמה וליקח לו כלי' וליקח לו בית אא"כ העני, ת"ל וכי ימוך ונמכר הא אינו נמכר אא"כ העני" (ספרא בהר פרשה ה').
3. חז"ל מבארים שאין עבדות לעולם ואף הנרצע יוצא לחרות ביובל, "תניא: ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו וגו' - במה הכתוב מדבר? אי במוכר עצמו: - הרי כבר אמור, אי במכרוהו ב"ד - הרי כבר אמור, הא אין הכתוב מדבר - אלא בנרצע שתים ושלש שנים לפני היובל, שהיובל מוציאו." (קידושין ט"ו.).
4. רש"י שם מבאר "פסח הוא לה' - הקרבן הוא קרוי פסח על שם הדלוג והפסיחה שהקב"ה מדלג בתי ישראל מבין בתי מצרים וקופץ ממצרי למצרי וישראל אמצעי נמלט" (רש"י שמות י"ב, י"א).
5.גבורות ה' פרק ס'.
6. מדרש תהלים מזמור ט"ו.
7. כך לשון המהר"ל "ואם כן למה לא היתה המכה בבכורי ישראל, ולא היה זה כי אם בשביל זה כי ישראל הם לחלק הקדוש ברוך הוא בעצמו, וכיון שנחשבים אל הסבה הראשונה לא היה בהם המכה. צוה להקריב קרבן פסח כי מאחר שלא היו ישראל אפשר להיות נצולים מן מכות בכורות כי אם על ידי שהם נחשבים של הקדוש ברוך הוא והם לחלקו, צוה להם להקריב קרבן, כי באיזה ענין הם שלו ומה הם צריכים כי אם להקריב לפניו לעבוד לו ובעבודה הם שלו, וכיון שבעבודה הם שלו לכך לא הגיע להם מכת בכורות כלל. "
8. כפי שמצינו בדרכי הקנין של עבד שהפעולה הראשונה שעושה לאדונו מקנה אותו. "במה היא החזקה בקנין העבדים, שישתמש בו בפני רבו כדרך שמשתמשין בעבדים." (שו"ע חו"מ סי' קצ"ו סע' ב')
9. בפסוק שהבאנו לעיל וכן בשמות י"ב, כ"ד-כ"ה "וְהָיָה כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִתֵּן ה' לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר וּשְׁמַרְתֶּם אֶתהָעֲבֹדָה הַזֹּאת: וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָההָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם".
10.מתוך "בריך שמיה" קטע מהזוהר (פרשת ויקהל) הנאמר בהוצאת ספר התורה.